יחסי הורים והתפתחות התינוק

שלום אילנה,
ראשית אני שמחה לשמוע כי הדברים השתפרו ונרגעו אצלכם, זה בוודאי מאפשר לך מעט יותר מרחב לחשוב על הדברים שקרו ולעבד אותם, וגם לבדוק מה מתוך כל זה 'נשאר' אצל בנך.
קשה להעריך באופן כמותי את שיעור ה"נזק" שמריבות אליהם תינוקות חשופים גורם. כלומר, אין נוסחא שלפיה ניתן לחשב את רמת הפגיעה על פי מספר הפעמים בהם זה קרה. כמובן שעדיפה סביבה 'נטלות מתחים' עבור תינוקות, אך גם עדיף להיות בריאים וזה לא תמיד קורה......העולם מורכב מכל מיני רגשות ומצבים רגשיים, והתינוק, שלומד להכיר את העולם, לומד גם את זה.
התינוק שלכם לומד להכיר את העולם דרך השהות שלו איתכם, הוא לומד לחוות את עצמו דרך היחסים שהוא יוצר איתכם כלומר בונה סכימות של רגשות: "ככה אני מרגיש כשאני עם אימא" - תמיד כשאני עם אימא אנחנו צוחקים ושמחים ולעומת זאת, "לפעמים כשאני עם אימא ואבא יחד הם מדברים בקול רם ונראים כועסים". התינוק לומד שישנם גם רגשות אחרים: אני מניחה שפרט לשהות שלו במהלך הריבים עצמם, בנך חווה גם את המתח שלפני ושאחרי הריב, הרגיש שאת נסערת, שאביו קצר רוח וכדומה, אך הוא גם לומד שלאחר הכעס מופיע הפיוס, התיקון, וגם לכך ערך רב.
הפגיעה בבטחון העצמי שהזכרת נובעת לעיתים בגלל הנטייה של ילדים לייחס לעצמם דברים שקורים בסביבתם כלומר, מכיוון שבחושיהם הילדותיים הם חשים "שהעולם סביבם", הם עשויים לפתח מחשבות שווא שדברים קרו בגללם, למשל, שהם הגורם לריב הקולני, שבגללם אימא בוכה וכדומה. זה כמובן תלוי גיל, אבל תמיד חשוב לסייע לילדים להבין, עד כמה שניתן, שלא הם הגורם לתקרית שראו. זו בעצם אחת הסיבות למה כדאי לנסות לא לריב מול ילדים. כמובן שלא אחת זה קורה, וזה חלק מהעולם לתוכו ילדינו גדלים.
ובאופן כללי, אני חושבת שחשובי לנסות ליצור סביבה נטולת מתחים לא רק עבור התינוק, אלא גם עבור המבוגרים....
בהצלחה,
מיכל