איך היה היום בגן?

שלום לילך

התשובה לשאלה שלך תלויה בגורמים כמו מה גיל הילד(לא ציינת), מה אופיו (האם מופנם/מוחצן?מילולי?)ומה טיב הקשר ביניכם, ומעל הכל-ממה נובעת השאלה שלך: האם כצורך לפתח שיחה בחידוש המפגש ביניכם?האם מתוך רצון להשלים את החסר מהשעות שביליתם בנפרד?

מניסיון, ילדים לא תמיד עונים לשאלות שנשאלות מיד אחרי הגן (או כל אירוע אחר)משום שהם קרובים מדי לחוויה וזקוקים זמן ומרחב לעבד את רגשתותיהם לגבי היום שעבר עליהם, על מנת להיות מסוגלים להעביר זאת למילים. לכן הרבה פעמים נראה שילדים יתחילו לספר מה עבר עליהם דווקא לקראת המשך או דווקא בסוף היום בהשכבה, כשיש אווירה יותר אינטימית ויכולת הקשבה ממקום רגשי של ההורה.
הרבה פעמים עוזר כשההורה דווקא מתחיל לספר איך עבר היום שלו, ובכך הוא מהווה דוגמא לילדו בנושא של שיתוף רגשי, המשגה של חוויות וכו'. זה יוצר מצב יותר אמין ויותר מזמין שיתוף גם מצד הילד.

ולדברייך-השאלות שהצגת נשמעות יותר כסוג של תחקור מתוך דאגה למצבו של בנך, ספציפית לתחום החברתי. המסר עובר לילד ועלול בסופו של דבר להשפיע כנבואה שמגשימה את עצמה. שאלתי היא האם יש לך בסיס מוצדק לחשש שלך להשתלבותו החברתית של בנך בגן?
אם כן, רצוי שתקבלי אינפורמציה בנושא ישירות מצוות הגן ולא מבנך. לעתים (לא ברור אם במקרה של בנך) ילדים מספקים תמונה מעט מעוותת לגבי המצב החברתי שלהם בגן, "אף אחד לא רוצה לשחק איתי", כשבפועל הילד חווה אולי דחייה מאחד הילדים אך היא נחוותה לו כה קשה שהותירה בו תחושת דחייה גורפת.
לסיכום, אני מעודדת אותך להמשיך ולהתעניין בחוויותיו של בנך מהגן ואני חושבת שזה חלק מנושא חשוב ורחב יותר של פתיחת ערוץ תקשורת אמיתי בין הורה לילדו.
אני ממליצה לך על ספר בנושא "איך לדבר כך שילדים יקשיבו ואיך להקשיב כך שילדים ידברו"/פייבר ומייזליש.

בברכה
אודט