גבולות ועוד שאלות

שלום אילנית,
אתחיל מהסוף של ההודעה שלך: אין כל סיבה לדאגה, כי הבן שלך הוא ילד כייפי ונפלא....ולכן התחושות שלך נכונות לגבי "מה מותר ואפשר"... אז אולי את בעצם שואלת "זה בסדר?".... אז זה בסדר לשאול ולהתלבט, הרי יש המון דברים מבלבלים בסיטואציה החדשה הזו שהיא "הורות", ועוד יותר מבלבל כי הקטנטנטים מתפתחים במהירות, ולפני שאנו מספיקים להתרגל למצב אחד (נניח - יושב ומשחק עם ארון האמבטיה), כבר יש שינוי....
אז לגבי עיניין הבאלאגן וההתעסקות עם חפצים: בנך מגלה את העולם. ארון האמבטיה אכן מעניין, אך אולי בארונות המטבח יש דברים יותר מעניינים?! אולי אם אימא הולכת לשם כדאי לי גם לבוא אחריה? הרי אני כבר יודע שהרבה יותר נעים להיות עם אימא: היא משחקת איתי ומראה לי דברים מעניינים!! זה בערך מה שכנראה עובר לבן שלך בראש וזה מאוד אופייני לבני 8 חודשים שהינם מפותחים ומתפתחים. הארונות הפתוחים (אלה עם החפצים הלא שבירים ולא מסוכנים) תורמים מאוד להתפתחות שלו, לסקרנות שלו, ליצירתיות וגם לבטחון העצמי - זוהי תחושה נפלאה להשיג דברים חדשים וללמוד עליהם (גם לנו...). זה בסדר שהחפצים נזרקים לרצפה - כך לומדים על כוח המשיכה, על היכולת לשמר חפצים ולהיפרד מהם, על התנועתיות שלהם ועל החוויות אתם ובלעדיהם וזה חלק חשוב להתפתחות. זה גם בסדר שהוא תחילה טועם את מה שהוא מוצא, הרי זו הדרך שלו לחקור את העולם. משני ההרגלים האלה הוא יפרד בהדרגה.
לגבי נושא הצבת הגבולות בשלב הזה: זה לגיטימי לחלוטין שארונות מסוימים יהיו מחוץ לתחום, אם יש אפשרות שיהיו אלה ארונות גבוהים שמחוץ להישג ידו זה כמובן עדיף - פחות מתסכל ומקנה יותר חופש. ניתן גם לרכוש סגרים לידיות על מנת לחסוך את התסכול ולהשאיר את כל מה שבטוח בהישג ידו. ברור שישנם הבדלים בינך לבין אבא שלו, כך הוא ילמד איך זה להיות עם כל אחד מכם ביחד, בהנחה שלא מדובר על הבדלים תהומיים שאכן יוצרים בלבול (נושא השפות רלוונטי בהחלט, אך מורכב יותרו לא אתייחס גם לזה כעת). זה גם בסדר גמור להיות בלול, או במקום מגביל אחר, לפרקי זמן מסוימים, בהנחה שיש דיי זמן לתנועה חופשית במרבית הזמן.
ולגבי עיניין השינה: את כותבת שישנם ערבים בהם 'שיטת 5 הדקות' עובדת אצלכם וזה אומר שבנך מסוגל להרדם לבד וזה הישג חשוב שלו, ושלכם. ברור שישנם שינויים והבדלים שערבים אחרים, גם מבוגרים לא נרדמים באותה קלות בכל ערב, לעיתים לוקח זמן לשקוע למצב שינה, ישנה הדרגתיות, צורך לעבד את חוויות היום (גם עבור תינוק קטן!) וכדומה. את מוזמנת לקרוא גם דיונים קודמים מהפורום שלנו בנושא.
ובאופן כללי, נדמה לי שהמסר שלי אלייך הוא המשיכי להנות מבנך, סמכי על עצמך ועל תחושותייך וזכרי שלגידול ילדים אין מתכון אחד ולא כל יום דומה למשנהו...זה לפעמים קשה אבל זה מה שיפה בחיים, לא?
בהצלחה,
מיכל

אני מניחה שהשאלה היא באמת אם זה בסדר. הייתי צריכה אישור שהתחושות שלי לא מטעות אותי. אולי את יכולה להתיחס לעניין השפות? אוסיף רק שאנחנו גרים באנגליה ולמעשה אני היחידה שמדברת איתו עברית. כולם מסביב מדברים אנגלית, אבל הוא נמצא איתי רוב הזמן. תודה על ההסבר מאיר העיניים. אילנית

אילנית,
נושא הבדלי הלשונות, או 'ילדים דו-לשוניים' הוא נושא מורכב ולו משמעויות התפתחותיות מגוונות: הן הבטים קוגניטיביים-שפתיים והן הבטים רגשיים-חברתיים. זה נושא שעוסקים בו גם אנשי מקצוע מההבט השפתי כמו קלינאיות תקשורת, חוקרי שפה ועוד. באופן כללי אני אומר שבעולמנו גדלים ילדים רבים שהוריהם דוברים שפות שונות, בין אם מדובר במשפחה שמשמרת את שפת המוצא (למשל עולים מחבר העמים שחיים בישראל או מהגרים מהודו שחיים באנגליה) ובין אם הורה אחד הוא זר ורוצה לשמר עבור ילדיו את שפת-אימו (וזה אני מניחה המקרה אצלכם). בסיטואציה הראשונה ילדים לומדים שבבית יש שפה אחת ומחוץ לה שפה אחרת, ואילו במצב השני הם ילמדו שיש הבדל בין ההורים. לא תמיד קיים שוני בין "התוצאה" בשני המצבים הללו.
מה שחשוב לדעת הוא שמרבית הילדים קולטים היטב את השוני ומצליחים להתמצא בין השפות השונות ולהתאים את עצמם, אני עצמי הכרתי פעם ילד שבגיל 4 היה חשוף לחמש (!) שפות שונות והצליח להסתדר עם כולן.....זה כמובן תלוי ביכולות הקוגניטיביות (וגם בסיטואציה הרגשית בה גדלים).
אבל, כמו תמיד, יש לזה מחיר: מרבית הילדים לומדים את אוצר המילים הכפול שלהם בשתי השפות על חשבון כמות כלומר, למשל במקום ללמוד 2 מילים חדשות: שיש מילה נפרדת ל'כלב' ומילה אחרת ל'חתול', הם לומדים להגיד 'כלב' בשתי שפות וכדומה. הבט משמעותי אחר הוא היכולת השפתית של כל ילד: ישנם ילדים שסובלים מקשיים שפתיים שונים וריבוי הלשונות רק מבלבל אותם ומפריע להם להבין את חוקי השפה. הבעיה היא שכשאנו מתחילים לדבר עם תינוק בשתי שפות (או יותר), אנחנו לא יודעים האם הוא יגדל להיות ילד שמתקשה בשפה או לא...וזה כמובן קצת מילכוד: האם לא נדבר עם תינוק בשפת אימנו כיון שבסביבה מדברים בשפה אחרת?! כמובן שלא, הכי חשוב לדבר בשפה הנגישה והטבעית, אך יש לדעת שעשוי להיות לזה מחיר.
בכל מקרה, אנגליה בתור מקום עמוס לשונות זה מקום מרתק לחקור את הנושא הזה ואני שמחה לשמוע שיש לנו קוראים גם שם.....
בהצלחה,
מיכל

חשבתי שהמחיר הוא האפשרות שהילד יתחיל לדבר מאוחר ותו לא. אני מודה לך מאוד על האינפורמציה. אילנית

חוקרים גילו במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה כשהילד מדבר בגן בשפת הרוב זה הרבה יותר טבעי וקל להמשיך לדבר בשפה זו גם בבית עם ההורים. לעומת זאת, ילדים שלומדים בגן דו-לשוני מהווים חיזוק משמעותי להורים להמשיך לדבר גם בבית ברוסית, לפחות בשנות הילדות הראשונות.