בת 4 ביישנית ונעלבת

שלום לאמא

השינויים שאת מתארת שחלו בבתך לאחרונה, הפיכתה מילדה פתוחה ומוחצנת לילדה ביישנית ושקטה מושפעים בודאי מהולדת אחיה הקטן ומהשלב ההתפתחותי בו היא נמצאת מבחינת ההבנה החברתית שלה.
בתך עברה ממצב בו היא הילדה הקטנה בבית ומהווה את האטרקציה העיקרית, למצב בו היא צריכה להתמקם מחדש בתוך המשפחה מאחר ותפקידה "נתפס" בחוויה שלה. כחלק מההסתגלות למצב היא גילתה שכאשר היא עוזרת בבית היא מקבלת יחס חיובי ותשומת לב ובנוסף יש לה חשיבות ומשמעות חדשה במשפחה כתורמת. נשאלת האלה, האם תחושת הלחץ שלך מהיותה "טובה מדי" קשורה לרגשות אשם טבעיים שעולים בכל הורה כשנולד אח חדש, וביתר שאת כלפי האח הסמוך לו? במה מתבטאת התנהגות זו, האם היא מוותרת בקלות על רצונותיה וזכויותיה?חשוב לעשות הפרדה בין המסקנות שלך כהורה (האם גם אביה מודאג?) מהתנהגותה של בתך לבין תחושותיה של בתך כלפי מיקומה החדש במשפחה. לצורך כך, מומלץ לשוחח איתה אודות רגשותיה לגבי האח החדש שנולד לה ולעודד אותה להתבטא גם ברגשות לא חיוביים שקיימים בהכרח.

לגבי ביישנותה של בתך בנוכחות זרים שלא הייתה עד כה, האם ניתן לייחס אותה לבשלות חברתית, כלומר, יתכן כי בתך פתחה יותר מודעות עצמית לדרך בה היא נתפסת אצל האחר, איך מקובל לנהוג בסביבה מוכרת ואיך בסביבה זרה. היא למדה להיות יותר חשדנית(לא לבטוח בכל אדם) ולייצר קשר באופן הדרגתי או מותאם יותר. יתכן כי כיום בתך זקוקה יותר מבעבר לנוכחותכם מול זרים מאחר והיא חשה יותר חשופה באופן אובייקטיבי בעקבות היותכם מועסקים באחיה הקטן. חשוב לכן לשמש לה כמתווכים בהכרויות החדשות ככל שניתן ולא לצפות ממנה כבעבר שתעשה את הדרך בכוחות עצמה.

לגבי הפער בין דיווח הגננת על מצבה החברתי בגן לבין החוויה הסובייקטיבית של בתך, יתכן ומדובר בצורך של בתך לגייס את תשומת לבך באמצעות הצגת חולשותיה-"מציקים לי בגן ואין לי חברים" אולי כדרך להגיד "בזמן שאת נמצאת בבית (האם?) עם התינוק, אני כאן סובלת"... האם בעבר היו לה מספר חברים או שהייתה בעיקר מחוברת לחברה האחת שעזבה את הגן וכעת היא מתקשה לייצר חברויות חדשות?
בכל מקרה, אפשר לעודד אותה להזמין חברים הבייתה תוך כדיי התייעצות עם הגננת מי הילדים שאתם היא נוהגת לבלות בגן. כדי להרגיש שאכן הגננת "רואה" את בתך ולא מתחמקת באמירות כלליות של הכל בסדר, כדאי להמשיך ולהתעניין במצבה בתקופה הקרובה ולנסות להבין יחד איתה למה בתך מתכוונת.

באופן כללי, רצוי כמובן ליייצר כהורים הזדמנויות לבילוי אחד על אחד עם בתך, אפילו שעה בשבוע (גם זה נראה בלתי אפשרי לעתים..).

למרות כל האמור, אם חולף זמן ואת עדיין מודאגת ממצבה של בתך ומהשינוי שחל בה, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי.

בברכה,
אודט