בן שלוש דעתן - עם התקפי זעם

שלום לקיפיטה,
הרשי לי דווקא לפתוח בדברים שכתבת על עצמך: "...הוא כבר חוזר לעצמו אבל המשקעים של מאבק הכוחות מלווים אותי למשך שעות..." ובכן, האם יכול להיות כי מה שנחווה עבורך כ"מופע איימים מפלצתי" (כדברייך) הינו רק שלב התפתחותי שגרתי של בנך אשר מנסה לעמוד על דעתו ולבחון את מידת הגמישות של הוריו? בהנחה שאכן אין מדובר בתגובה לשינוי סביבתי כלשהו בבית או בגן, אני קוראת בדברייך תחושה ש"הילד הרגוע, המפותח והרגיש שהיה לך אבד, ובמקומו נמצא כעת בבית ילד אחר, צורח וזועם על דברים מיותרים" ולכן את נותרת עם התחושה שהאשמה היא בך ובתגובות שלך כלפיו. הוא כנראה מרגיש את זה והפער ביניכם גדל. לעיתים הורים חווים משבר מעיין זה כאשר התפתחותו של הילד מאלצת אותם לעשות שינויים בהרגלים שהיו עד כה - עד עכשיו היה ברור שאם מבקשי פרוסה נוספת הרי שרוצה לאכול עוד, מדוע עכשיו זה השתנה?

אומנם, מרבית ההורים לילדים בני השלוש כבר חוו את תקופת 'גיל שנתיים הנוראי' הכוללת התקפים מעיין אלה שאת מתארת ובהם התעקשות, קריאה נואשת לעצמאות ורצון להבעת דעה, אך אם לא עברתם את התקופה הזו בדרמות גדולות הרי שהנה היא עכשיו...את כותבת שאתם משתמשים ב"פינת המחשבה", זוהי אכן שיטה טובה לפסק זמן, להרגעות, וכעבור שלוש דקות של מנוחה עבור שני הצדדים אפשר להתפייס (כדאי דרך אגב שההורה ש'שלח' יהיה גם ההורה ה'מחלץ' - לתיקון יש ערך משמעותי ורב ביחסים! אל תמתיני שהוא ייצא ויודיע כי הוא נרגע). מדוע את חווה את הדרך הזו כפסולה? זוהי הגדרה של חוקים המעבירה מסר ברור וכפי שאמרת, שומרת על הכלל שאתם נשארים בשבילו.

כפי שמקובל לומר בנושא הצבה של גבולות: מתפקיד ההורה ולייצג את המציאות ואת האילוצים שהיא מכתיבה. כך גם כאן מותר לך לעצור את בנך במקומות המתאימים, לעזור לו לווסת את הרגשות שלו ואת העוצמה שלהם על ידי שתסבירי לו מה גודל ה'אירוע' ומה גודל 'התוצאה'. ההסבר המלווה בביטוי הרגשי יהיה על מנת לסייע לו להבחין בין אירוע מתסכל לבין אירוע מתסכל מאוד. מכיון שאת מתארת ילד נבון עם יכולות שפתיות טובות, תוכלו להתשמש גם בהומור ("מותר לצעוק הרבה על משהו גדול ולצעוק קצת על משהו קטן" וכדומה). בהקשר זה אני רוצה להפנות אותך לקרוא גם את התשובה של אודט בנושא גבולות המופיעה בעמוד זה (16/12) - רלוונטי למרות שמדובר בילד צעיר בהרבה.

ועדיין, האם הגננת מתארת התנהלות דומה?האם זה קורה גם במחיצת חברים? איך הוא מתמודד עם ילדים ועם ההתנגשות ברצונות?

ולסיכום: התפרצויות מעין אלה הן ביטוי של קושי ביחסים ביניכם - הוא מרגיש בלתי מובן, אתם חשים חסרי אונים מולו, ודרך היחסים ניתן גם לתקן את זה. אני ממליצה לפנות להתייעצות אם הדברים לא משתנים בקרוב, סביר שבתוך כמה פגישות משותפות לו ולכם דברים יוכלו להרגע יותר.
בהצלחה,
מיכל