מה קורה לילד שלי?

שלום לולי,

ובכן, בדומה למה שאת כבר יודעת על גמגום - זה אכן עשוי להיות קושי התפתחותי חולף בלבד - כך גם בעיניין של שקרים... סביב גיל 3-4, וגם מאוחר יותר, כאשר כושר הביטוי כבר מפותח והדימיון עוד יותר, ילדים מתחילים לשקר. הם נהנים לגלות שהם מסוגלים לרמות אחרים ושהם יודעים משהו שמישהו אחר לא. מבחינה קוגניטיבית-התפתחותית זה דווקא יכולת חשובה וטובה כלומר, זה משקף התפתחות תקינה כי זה אומר לנו שהם מבינים שמה שיש להם בראש שונה ממה שהאחרים יודעים או חושבים. אך כמובן שמבחינה התנהגותית וחברתית זה רצוי פחות וכמו בכל תחום של חינוך להתנהגות רצויה וראויה, כך גם כאן המשימה ההורית היא להדריך וללמד.

לפי התיאור שלך, בנך משתמש כיום בשקרים כדי להמלט מאחריות או מעונש והוא זקוק לתגובה שלך אשר תעמת אותו עם המציאות. השקרים שלו הם שלב התפתחותי שאינו קשור לאופן בו את כועסת או ממשמעת אותו, אלא זוהי עוד דרך לביטוי הרצונות והצרכים שלו, אך התגובה שלך אמורה להבהיר לו שאת לא מקבלת את זה ושאת בעצם יודעת את האמת, שהוא עשה, שהוא פיזר וכו' ושעל כך הוא יצטרך לקחת אחריות או להיענש (כמובן שאפשר להחמיא לו על היצירתיות!...).

ולגבי עיניין הגמגום: כאמור, זה אכן יכול להיות שלב התפתחותי שיחלוף, אך מכיון שבמידה וזה מורכב יותר ואולי כן ידרוש טיפול לא כדאי לחכות זמן רב כל כך. הסיבה העיקרית היא שטיפול בגמגום 'אמיתי' הוא קשה וארוך וגם בגלל שבנתיים ישנה הדרכה שניתן לקבל לגבי האופן בו מומלץ להגיב - לתגובת הסביבה יש הרבה השפעה על ילד שמגמגם. אני יודעת שתורי ההמתנה לקלינאיות תקשורת הם ארוכים ברוב חלקי הארץ, אבל אם באפשרותכם לפנות להתייעצות ראשונית באופן פרטי ולא לחכות זמן רב כל כך, מה טוב. דרך אגב, אין דעה חד-משמעית לגבי תרומת המצב הרגשי לגמגום בקרב ילדים צעירים, כלמור, האפשרות שהוא התחיל לגמגם בתגובה להולדת אחיו היא פחות סבירה, אך מאוד יתכן שהמצב הרגשי הכללי והשינויים בסביבה (פחות פנויים אליו, דורשים יותר וכו') החמירו את הגמגום ולא מאפשר שיפור. בתקופות של סטרס מקובל שיש החמרה.

בהצלחה,
מיכל

על תשובה תשובה מהירה, מפורטת ומרגיעה מאוד!חג שמח!