התנהגות לא ברורה של בתי

שלום לאמא המודאגת

אכן יש ספק על פי תיאורך את התנהגותה של בתך(התעוררות לילית בצרחות, סירוב להתנחם והכאה עצמית) אם מדובר בהתקפי זעם המאפיינים את גיל שנתיים שנקרא לכן "terrible two" .

בקצרה: בגיל שנתיים פעוטות חווים קונפליקט קשה ובצדו תסכול רב המייצר התקפי זעם-מצד אחד, הם חשים את היכולת שלהם (מילולית ומוטורית) ההולכת וגוברת ונאבקים לעצמאות ונפרדות, מצד שני הם חווים תסכול רב מאחר שהם מגלים את אילוצי המציאות וגבול יכולותיהם,באמצעות התיווך ההורי-מה מותר ומה אסור, ובדרך ישירה במגע עם הסביבה הפיזית (מנסים לטפס ובדרך נופלים, מבקשים לומר משהו ולא מובנים).
התעוררות משינה בלילה בצרחות אינה אחד ממאפייני תופעה זו. היא קשורה יותר ליכולת הקוגניטיבית ההולכת ומתפתחת והתחלה של חלומות.ילדים רבים מתעוררים בלילה בבכי, ההבדל שאת מתארת הוא בעוצמת הבכי ובסירוב של בתך לקבל נחמה והבחנתך כי יתכן ומדובר במשהו מעבר לכך-נכונה ודאגתך במקומה.
כמה שאלות:
איך היו עד כה הרגלי השינה של בתך-ההשכבה, הירדמות, התעוררויות בלילה? האם בתך מסרבת להתנחם על ידי המגע והקרבה שלך גם במהלך היום וממתי? האם כשאת מגיעה להרגיע אותה את רגועה או מבוהלת בעצמך מהתנהגותה?האם כאשר משהו אחר מנסה להרגיע אותה בלילה היא מגיבה באותו אופן?
לגבי התנהגותה של בתך במהלך היום-את מתארת כי הטריגר שגרם להתפרצות של בתך הוא שולי ואני סבורה שבדרך להבין את התפרצותה של בתך חשוב להבין מה גרם לכך, גם אם נראה כי עוצמת התגובה אינה סבירה. בעיניים שלנו זה אולי שולי, בעיניים שלה לא. הכאה עצמית כפי שאת מתארת מבטאת מצוקה רגשית שאין להתעלם ממנה.
איך הקשר שלך עם בתך באופן כללי? האם היא ילדה מפותחת לגילה מבחינה תקשורתית ושפתית? האם את מרגישה שאת מצליחה לקרוא את האותות שהיא משדרת לך בהתנהגותה, למה היא זקוקה או שמא לרוב זו משימה קשה המותירה אותך חסרת אונים?

לסיום-האם ארעו שינויים לאחרונה בחייכם שיכולים להסביר התנהגות זו?
אם התופעה ממשיכה, אני ממליצה לך לפנות לייעוץ מקצועי.

בברכה,
אודט

תודה על תשובתך. מענה על שאלותיך: הרגלי השינה של בתי היו טובים. נרדמה לבד, הייתה מתעוררת בד"כ רק למוצץ או מים וחזרה לישון. במשך היום או כאשר אינה בסוג של התקפת זעם שכזו היא מתנחמת ומתרפקת ואוהבת את המגע שלי ובכלל ילדה שמחה מאד. כאשר אני מגיעה אליה איני מבוהלת אך לאור הישנות המקרים אני דרוכה ורגישה יותר להתנהגותה. כאשר מישהו אחר (אביה) מנסה להרגיע אותה היא מגיבה אותו דבר או יותר גרוע. כאשר היא נרגעת זה בזרועותי. אני איתה במרבית שעות היום ואלי היא רגילה יותר מכל איש אחר. צריך להבין שהיו שני סוגי מקרים עד כה. האחד במשך היום כאשר רצתה משהו והוצבו גבולות שלא מצאו חן בעיניה (רק בחלק מהמקרים הדבר התפתח לזעם שכזה) והשני בלילה כאשר התעוררה מהשינה במצב שכזה ללא שום טריגר חיצוני מעבר אולי לחלומות. אולי כדאי להבהיר לגבי ההכאה העצמית - היא אינה מרביצה לעצמה אלא מעצבים מטיחה את עצמה לרצפה כפי שרואים אצל הרבה ילדים אחרים ובריצה לדלת לדוגמא כאשר רצתה לצאת מהבית הטיחה קלות את ראשה בדלת "להדגיש" שברצונה לצאת. החלק המוזר ביותר בהתנהגותה הוא נסיונה "להחזיר איבר" לאחר שמלטפים אותו, כאילו לקחנו ממנה משהו והיא מחזירה אותו למקום ובמקביל צורחת לא לגעת. הקשר שלי עם בתי טוב מאד, היא גודלה על ידי עד הליכתה לגן. היא בגן רק חצי יום ושאר הזמן איתי. היא אינה מהמובילים ביכולתה השפתית אך גם אינה קיצונית לכיוון ההפוך,הייתי מגדירה בינונית מינוס, ניתן להבינה ואין לה בעיות להסביר לסובבים את רצונה בדרך כזו או אחרת. לדעתי אני קוראת אותה טוב ומבינה את רצונותיה, לא נראה לי שהבעיה היא חוסר הבנה אלא אם כבר חוסר הסכמה והצבת גבולות. לא ארעו שינויים שנראים לנו משמעותיים בחיינו. הדבר היחיד שאפשר לחשוב עליו זה שלאחרונה התחלנו ללכת איתה להצגות ילדים (שלוש עד כה בחודש האחרון). אולי לה זה משמעותי וההצגות ועוררו בה פחדים? תודה

שלום שוב

לשאלתך האם הצגות עלולות לעורר בילדים פחדים-בהחלט יתכן.עוצמת הפחדים תלויה בהצגה עצמה-כמות הקהל, חושך באולם, רעש חזק, דמויות מפחידות, תחפושות וכו'.. באישיות הילד-האם סובל מרגישות יתר לגירויים, ובשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא למשל, היכולת להבחין בין מציאות ודמיון. יכולת זו מתפתחת לקראת גיל ארבע- חמש, ועד אז אנחנו עדים לפחדים רבים אצל ילדים, בעיקר סביב השינה.

חשוב לציין כי לא כל הצגה המוגדרת כמיועדת לגיל הרך, אכן עונה על הקריטריונים, וכאן המקום לשיקול דעת של כל הורה (אגב, איך התרשמת כי בתך מגיבה להצגה? האם היא נהנתה?הסתייגה?האם הזכירה אח"כ פרטים הקשורים לחוויה שעברה?) לטעמי, פעילויות כגון שעת סיפור, בה מסופר סיפור וסביבו יש הפעלה לילדים או שירים, מתאימות יותר לגיל שנתיים.

לגבי התנהגותה של בתך בה היא "לוקחת את האיבר שאת מלטפת חזרה לעצמה", לא ממש ברור לי מה עומד מאחורי התנהגות זו, זה חלק מהחסרונות של המדיום הנוכחי כמקור להתייעצות..
שני כיוונים אפשריים שאני יכולה להתייחס אליהם הם:

1. נושא של תחושה ומגע ותפיסת הגוף העצמית של בתך: תחום זה ניתן להעמיק ולברר אצל מרפא/ה בעיסוק, גם לאור ההתנהגות של החבטות של הראש בקיר או בדלת שמרמזים על תת רגישות למגע.

2. נושא אחר הוא התחום התקשורתי-שפתי: יתכן כי היכולת השפתית והתקשורתית של בתך אינה בשלה בהתאם לגילה והיא מתקשה לתקשר לסביבה את צרכיה. במקום להשתמש במילים לבטא את עצמה היא משתמשת בגופה-חובטת את גופה בדלת על מנת לצאת, מתרחקת לקצה מיטה על מנת לשדר שאינה רוצה קרבה. לצורך בירור בתחום הזה את יכולה לפנות להערכה של פסיכולוג/ית התפתחותי/ת או של קלינאי/ת תקשורת.

אוכל להפנות אותך לכתובות מתאימות בהתאם לצורך.

בהצלחה

אודט