גמילה מתמשכת אצל בן 4.2

שלום רב, בני בן ה 4.2, בכור ואח לתינוקת בת שנה. בני גמול לכאורה במשך היום כבר זמן רב, אולם הגמילה אינה יציבה כלל מבחינת פיפי. מבחינת קקי ישר עשה בשרותים ומעולם לא פספס (בערות/שינה). ישנן תקופות בהן מפספס הרבה מאד, עד מספר פעמים ביום, גם בגן וגם בבית, במידות משתנות של כמות פיפי. וישנן גם תקופות (ימים רצופים ובדרך כלל עד מספר שבועות בודדים ) בהן לא מפספס כלל. כשהוא נשאל על כך הוא לא מצליח להסביר למה פספס ביום זה ולא אחר. ברור שכשהגננת מזכירה לו ללכת לשרותים הוא ילך ולא יפספס, אך למרות שביקשנו הצוות שוכח וזה טבעי בגן עיריה....ברור לנו גם שהוא לא עושה את זה "בכוונה" ברמה מודעת ומתבייש ומאד רוצה להיות גמול לגמרי. ד"א בשנת לילה רחוק מגמילה, וקם עם חיתול מלא בדרך כלל. התופעה היתה קיימת גם בשנה שעברה בה היה בגן פרטי, וגם השנה, לאחר שעברנו עיר ודירה בקיץ, והוא בגן טרום חובה ללא צהרון. חשוב לציין שהילד מטופל על ידי מרפאה בעיסוק פרטית מאז גיל שנה וחצי ( עם הפסקה באמצע של כעשרה חודשים) עקב בעיות קלות - בינוניות בתחום הויסות חושי, וכיום גם עקב תוצאות נלוות, כגון עיכוב במוטוריקה עדינה וגסה וכיו"ב. מאחר והפרופיל החושי שלו מעורב ומורכב (גם תת-חישה גם חישת יתר וגם חיפוש חושי ) ההשערה שלנו כל הזמן הינה שאולי הוא מרגיש פחות מהילד הממוצע כשהוא צריך פיפי . גם כשהוא הולך לשרותים , בדרך כלל הוא רץ, כלומר אין לו אפילו 3 דקות בין הרגשת הצורך לבין העשייה עצמה. ואם לא יעשה בדקות האלה הוא יפספס. יחד עם זאת, בכל זאת ישנם ימים ושבועות שלא מפספס כמעט. ברור לנו שכשהוא מוטרד מדברים (במשפחה/בגן) הוא מפספס יותר. ויחד עם זאת, לחלוטין לא ברור לנו כיצד מתקדמים הלאה. המרפאה בעיסוק שלנו מגדירה את נושא הפספוס כ"בטן הרכה " שלו, נושא שנפגע בכל פעם שהוא בתקופה יותר קשה. היא לא המליצה לנו עד כה על טיפול ספיציפי בנושא. אני מודאגת בעיקר מההבט החברתי, הוא יכול להיות ממש רטוב ומסריח בגן ומתישהוא ילדים שמים לב לדברים כאלה ומתחילים להגיב, לא? מה דעתכן ? כדאי לתת לזמן לעשות את שלו ? לנקוט אסטרטגיות של פרסים ? (לא עשינו זאת עד כה מתוך חשש שחלק מהענין לא בשליטתו) רעיונות אחרים ? תודה וסליחה על האורך.... גליה