פחדים אצל תינוק בן שנה

שלום שני

ראשית אני מתנצלת על העיכוב במתן התשובה.

השאלה שלך מתייחסת להסתגלות למצבים וגירויים חדשים. ילדים שונים זה מזה בסף הרגישות שלהם לגירויים חדשים ומעבר לכך-ילד מסוים יכול לגלות רגישות יתר לגירויים מסוג אחד ותת רגישות לגירוי מסוג אחר.
אין סתירה בין העובדה שבנך "העיז" ללכת לפני שהוא "התכונן" לכך ובין הפחדים הנורמטביים שהוא מגלה במצבים חדשים ומאיימים כגון ביקור אצל רופא וחשיפה לרעשים שהוא לא מכיר. בנך התחיל ללכת מתוך בחירה ותחושה שהוא שולט במצב: הוא זה שמחליט על העיתוי, האופן והקצב של ההליכה. תנאים אלו מגבירים את תחושת הבטחון בדרך להתנסות במצבים חדשים. בנוסף, כנראה שלבנך יש צורך רב בגירויים וסטיבולריים של תנועה במרחב ולכן הוא לא חושש מחוסר יציבות ונפילות שכרוכות בתחילת הליכה. בניגוד לכך, בסיטואציות כגון ביקור אצל רופא הוא אינו שולט במצב, אדם זר נוגע לו בגוף כשהוא בלאו הכי מרגיש לא טוב והוא עוד לא מסוגל להבין שמדובר באדם שמבקש להיטיב עמו-לרפא אותו ולא להכאיב לו.
מרבית הילדים בגיל של בנך מאויימים מרעשים חזקים ופתאומיים כמו של שואב אבק ומכשיר אינהלציה. האם בנך מגיב בבכי ופחד גם לרעשים פתאומיים אחרים, כגון, הורדת המיים באסלה, מטוס , אופנוע וכו'? באופן כללי בגיל שנה ילדים עדיין לא מקשרים בין הרעש לבין המקור שלו ולכן מרבית הרעשים הם מבהילים. עם הזמן ככל שהם יודעים לקשר בין השניים יש תהליך הסתגלות והחרדה הולכת ונעלמת.
ילדים אחרים שהם בעלי רגישות יתר לרעש יגלו לאורך חייהם אי נוחות במידות שונות במצבים של רעש חזק-בדרך כלל באירועים המוניים (ימי הולדת וכו'). אלו הילדים שנוטים לשים ידיים על האוזניים עד שהרעש חולף או שממש נמנעים ומתרחקים.

אין מקום לדאגה לנוכח התנהגותו של בנך, יש צורך לכבד את חששותיו ולאפשר לו זמן הסתגלות בקצב שלו. כמובן שניתן "לידד" אותו למצבים אלו כפי שהתחלתם לעשות-לנסות לתת לו כמה שיותר שליטה במצב, לחפש פתרונות יצירתיים, והכל תוך ליווי במלל למשל-הרופא רוצה לעזור לך שתרגיש יותר טוב, אנחנו פה איתך אתה לא לבד וכו'. ככל שאתם תתיידדו עם הרופא ותפגינו נינוחות בקשר איתו, כך בנכם ילמד שאין צורך לחשוש.

בהצלחה

אודט

קודם כל תודה על התשובה. הרגעת אותי וטוב לדעת שמדובר בתגובות נורמליות. לא הצלחתי להבין מתשובתך האם לחשוף אותו יותר לגירויים המפחידים או להמעיט בכך ככל שניתן. למשל- האם להמשיך לשאוב רק כשהוא מתקלח כדי שלא ישמע את השואב (מה שמגביל אותי מאד כמובן) או שאם יש צורך, לשאוב גם כשהוא בחוץ אפילו שהוא פוחד, כדי ש"יתרגל" למצב ויראה שה"שד אינו נורא כל כך". בנוסף, האם את חושבת שקנית ערכה של "רופא וחולה" ומשחק בה יכול לעזור לסיטואציות עם רופאים או שזו אסטרטגיה שמתאימה לגיל מאוחר הרבה יותר? (למשל ע"מ לחבב עליו את צחצוח השיניים היינו מצחצחים לי ולדוב, ועכשו הוא אוהב מאד לצחצח לי שיניים אבל זה לא קידם אותנו בכלל לקראת מוכנות שלו שנצחצח לו...)

לשאלתך-האם לחשוף את בנך לרעש השואב או דווקא למנוע ממנו את החשיפה לרעש, אני בהחלט חושבת שחשוב ששגרת הבית תמשיך ותתקיים ושרגישותו של בנך לא תמנע ממך לעשות את עבודות הבית באופן הנכון והמתאים לך. לא מובטח שהחשיפה החוזרת ונשנית תלמד את בנך שהשד אינו רע כל כך ואף יתכן כי בכל פעם הוא יחווה את אותה מצוקה משום שאין לו בשלב זה כלים(=יכולת וויסות תחושתית נמוכה) להתמודד עם עוצמת הגירוי. אתם תוכלו להקל עליו בכך שתכינו אותו ותדברו איתו על מה שהולך לקרות, אחד מכם יחבק אותו, רחוק מהרעש אך עדיין בטווח ראייה על מנת שכן יקשר את הרעש למקור. אפשר לתת לו לגעת בשואב לפני ואחרי הפעולה, לעניין אותו בחלקים שלו, בכפתורים וכו'..
לגבי רכישת ערכה של רופא וחולה עבור בנך על מנת לנסות להפחית את החרדה בעת הביקור, זהו רעיון טוב בעקרון אך מתאים לשלב התפתחותי מתקדם יותר בו מופיעה יכולת למשחק סוציו-דרמטי. משחק תפקידים כגון רופא וחולה דורש כישורים חברתיים שמופיעים לקראת גיל שלוש-ארבע.

עד אז -היו בריאים וסבלניים ככל שניתן...

אודט