מוצץ

שלום יעל,
את מתארת הזדקקות הולכת וגוברת של בנך למוצץ בזמנים ובעיתויים שונים ותוהה האם להגביל את השימוש בו. במקור, השימוש במוצץ מיועד לתינוקות קטנים כפתרון להירגעות באמצעות רפלקס המציצה/יניקה ויש שממליצים להיפרד מהרגל זה כבר בגיל 3-4 חודשים על מנת לסייע לתינוק לרכוש הרגלי רגיעה אחרים.
בישראל מקובל לתת מוצץ גם בגילאים מאוחרים יותר עד שלעיתים השימוש בו הופך להיות כבחפץ מעבר. כלומר, חפץ שהפעוט מייחס לו ערך רגשי-מיוחד והוא מהווה מעיין תחליף להורה (לרוב, לאימא), וכך מקל על המעבר מהקשר האינטנסיבי עם ההורה לקראת היציאה אל העולם החיצוני. ישנם פעוטות שמאמצים לשם כך שמיכה רכה או בובת פרווה ואחרים משתמשים לשם כך במוצץ או בבקבוק.
את מציינת שבנך אינו מרבה להשתמש במוצץ בפעוטון: כנראה שם מצליח להסתדר עם חברת הילדים ועם הדרישות החיצוניות הרבות בלעדיו, או שמתאים את עצמו ל"תרבות" של המקום - מבין שזה לא מקובל, ואילו בבית ובנוכחותכם, לעומת זאת, הוא בוחר יותר להיעזר. מחד, מצויין שמצא לעצמו דרך להתרגעות, אך מאידך, כפי שציינת, השימוש במוצץ מגביל את התפתחותו השפתית.
לא ציינת מהי לדעתך הסיבה לתקופה זו: האם הוא מתמודד בימים אלו עם דרישות חדשות? האם יש שינוי כלשהו בבית עימו עליו להתמודד? כיצד הוא נהג להתמודד עד כה עם הצורך להתרגעות, כלומר, איך הרגיע את עצמו עד כה? האם נהג לפנות אליכם ההורים לשם עזרה (על הידיים, חיבוק) או מצא דרכים בעצמו (פנייה לעיסוק אחר)?
אין המלצה אחידה להגבלת השימוש במוצץ: זה אומנם עשוי להפחית את השימוש הספונטני בשפה, לגרום לבעיות אורטודנטיות אבל דווקא פסיכולוגים, שרואים במוצץ אובייקט מעבר, נוטים להמליץ לאפשר את השימוש בו עד שהילד מוותר עליו בעצמו. אפשר כמובן להציע "נקודות פרידה" מידי פעם, ורבים הילדים שמפחיתים בהדרגה את השימוש בו מחוץ לבית כי הם מבינים שבגילם זה כבר פחות מתאים והם מתביישים (למשל מקפידים להסתיר אותו מחבריהם).
באשר לבנך, אני מניחה שתוכלי לזהות את נקודות המשבר בהן הוא נזקק למוצץ ונסי להציע לו לעשות באותו רגע משהו אחר, משותף, מבלי לומר שזה "בלי המוצץ" או להגיד שהסרתו הינה התנאי לשם כך. אפשר לבדוק איתו מפעם לפעם האם הוא רוצה להיפרד ממנו או לא.
אבל, גם אם הוא כבר בן 3-4, חשוב מאוד לא לעשות "טיפול שוק" כלומר לא להודיע לו ביום בהיר שאין מוצץ יותר וזהו....אם הוא ישתמש בו עד אז, כנראה שיש לו סיבה טובה וחשוב להבין אותה....
בהצלחה,
מיכל

מיכל, תודה על התשובה המפורטת. לאחר קריאה של תשובתך וחשיבה עליה יש כמה נקודות נוספות שאשמח לשמוע עליהן את דעתך: ראשית, כמה שאני חושבת על כך אין שום דבר חריג או שונה או מיוחד בתקופה זו. מעבר לכך אני אמא שמאוד אוהבת לחבק ולנשק וגם הוא מאוד אוהב זאת, לעיתים אני מרגישה שבעיקר סביבי עולה הצורך למוצץ, הוא לוקח את המוצץ ומיד נכנס ל"מוד" של חיבוקי ופינוקי הוא בא אלי מחבק ומשחק לי בשיער (הרבה פעמים זה הולך ביחד מוצץ ושיער- כמו חיתול טטרה של ילדים אחרים....), זה חלק מהבעיה שאני מרגישה שאחה"צ החלק של הפעילות של המשחק בנפרד ממני ואפילו ביחד איתי אבל לא עלי יורד והוא פחות פעיל. בימים האחרונים זה גם כבר לא סביבי כמו שתיארתי גם באוטו, מחוץ לבית וכו'... האם זה עדיין יכול להיות כחפץ מעבר גם אם זה איתי? לפני שהמוצץ הפך לאינטנסיבי יותר הוא היה נרגע באותה דרך של חיבוק רק בלי המוצץ. האם יכול לעזור להציע לו משהו אחר במקום מוצץ? ואם כן מה יכול להיות מספיק אטרקטיבי שיחליף את המוצץ?

ישנן תקופות בהן ההזדקקות לחפץ המעבר גוברת, ויתכן ובנך אכן בתקופה כזו. האם יש סיבה בגללה הוא מרגיש צורך להיות יותר קרוב אלייך שקשורה בך? (ולא בו), כלומר משהו שאת עוברת והוא, בגלל החיבור החזק אלייך, מרגיש צורך להיות קרוב יותר אלייך כדי "לשמור" עלייך? לפעמים ילדים מרגישים שההורים זקוקים בתקופות מסוימות יותר לחיבוקי-פינוקי הזה והם "מספקים" את הסחורה....
אני מניחה שמתוך הכרותך איתו את בוודאי תדעי איזה חפץ יכול להיותל תחליף - בובה שהוא אוהב, שמיכה נעימה, או אפילו אפשר ללכת יחד ולחפש משהו כזה בחנות אם הדברים מדוברים ביניכם. תוכלי להגיד לו משהו כמו: "שמתי לב שאתה מאוד רוצה את המוצץ אבל אני חושבת שהוא גם קצת מפריע לך, אולי נבחר משהו שיפריע פחות" .
בהצלחה,
מיכל