שינה

תיאורך את בעיית השינה שלכם מעלה חיוך עצוב על פני, שכן למרות הכוונות הטובות שלכם וההשקעה הרבה, נדמה שלא פיספסתם אף טעות אפשרית בהיסטוריה הקצרה שלכם, וכמוכם עושים עוד הרבה הורים.
תינוק לא צריך להרדם במיטת הוריו, לא צריך להרדימו על הידיים ואין טעם לנסות לפתור את בעיית השינה שלו על ידי ישיבה לצד מיטתו - אלא אם כן אתם מעוניינים ביצירת או העמקת בעיות שינה. כך שעלייך להיפרד אחת ולתמיד מצורת המחשבה הזו, שכבר לימדה אותך שכל פיתרון מהסוג הזה יוצר את הבעיה הבאה.
הכלל הנכון הוא: תינוק צריך ללמוד להרדם במיטתו ובכוחות עצמו. גם בתחילת הלילה וגם אם מדובר בהתעוררות של אמצע הלילה. את תיגשי אליו לוודא שהכל איתו בסדר, אם הוא עומד תשכיבי אותו, בשום אופן לא תקחי אותו בזרועותייך או תעניקי לו תשומת לב ופינוקים, תאמרי לו שוב "לילה טוב" ותצאי מהחדר. כן, הוא יבכה, ואת תחזרי אחרי כדקה, תגידי לו שוב "לילה טוב" ותצאי מהחדר וחו"ח. עד שיתרגל!
מצחיק (או שמא עצוב) שאת מספרת שבהתחלה התנגד להרדמות על הידיים עד שהתרגל... - אם ידעתם להתמיד ולהשקיע בלהרגיל אותו להתנהגות לא רצויה, על אחת כמה וכמה שכדאי ואפשרי שתשקיעו אותה עקביות ומאמץ בלהרגילו להתנהגות הרצויה. אין לי ספק שאתם מסוגלים לכך וחייבים זאת לעצמכם ולו.
בהצלחה, דפנה.

תודה רבה על התשובה המהירה, אכן אני מנסה לעשות את כל מה שמייעצים לי המומחים. לאחר תשובתך אתמול יישמתי את מה שאמרת לי, אכלנו, עשינו מיקלחת ולישון, שמתי אותו במיטה ליטפתי אמרתי לילה טוב ויצאתי מהחדר, ואז החל הבכי ניכנסתי לאחר מספר דקות השכבתי ליטפתי ויצאתי וכך עשיתי עד שנירדם בערך 20 דקות. אבל הסיוט החל בלילה. מ 21.00 בערב יישן רצוף עד 2.00 בלילה ואז היתעורר והתחיל הבכי הפעם החלטתי שאני לא מוותרת, ניכנסתי השכבתי ליטפתי ויצאתי וכך כל כמה דקות. אבל הבכי נימשך למשך 3 שעות מ 2 עד 5 בבוקר הילד צרח צרחות עד שהשכנים כבר התחילו לדפוק בקיר... אני לא יכולתי יותר ונישברתי שנינו סבלנו נורא 3 שעות של נצח. אני יודעת שעשיתי משהו שאסור ולקחתי אותו אלינו לחדר שמתי במיטה שלו ונירדם ישר ויישן עד 9.00 בבוקר (יש לנו 2 מיטות). מאז שהיתעורר רק בוכה ורוצה ידיים. אני ממש נישברת אולי השיטה לא מתאימה לנו? מה לעשות??? בבקשה הצילו אני לא מסוגלת לעבור לילות כאלה

עבר עליכם לילה לא קל, בלשון המעטה. יתכן והייתי צריכה להכינך טוב יותר למה שמצפה לך, משום שבסופו של דבר מה שקרה היה צפוי: תינוק שעבר כל כך הרבה מאבקים סביב השינה הוא תינוק "מחושל" שיודע להילחם כהלכה על פריצת הגבולות, שכן מניסיונו - אם רק יתעקש מספיק, ההורים יישברו בסוף.
והוא צודק, והוכיח זאת שוב אתמול: הוא התעקש הרבה מאוד, מספיק כדי שאת תישברי בסופו של דבר. וכך הוא רשם לעצמו עוד "ניצחון" , אלא שכל ניצחון שלו זה הפסד שלך וגם שלו. ועל כך חבל. ההישג שלו אתמול רק מעלה את הסיכוי שהלילה יהיה אפילו קשה חותר: במקום 3 שעות, יצרח 4 שעות - עד שתישברי.
צביה, אינני באה לומר שזה קל. כלל וכלל לא. הרבה הורים נשברים - והם וילדיהם משלמים על זה אח"כ בריבית ד'ריבית.
מה שקרה אתמול - עדיף היה שלא היה קורה מההתחלה. אם אינך חושבת שאת יכולה לעמוד בזה - קחי אותו כבר בשניה שהוא מתעורר והשכיבי אותו במיטתך. חבל על הסבל שלו וחבל על הסבל שלך. זה מיותר, סתם עינוי לשניכם.
אך אם את רוצה למלא את תפקידך ההורי כהלכה, וללמד את ילדך לישון לילה שלם ורגוע במיטתו (ולזכות באותה הזדמנות בשינה שאת כה זקוקה לה) - לא תהיה לך ברירה אלא לעבור את התהליך כולו, על כל הקושי שבדבר. התארגני מראש לאפשרות הסבירה שמחכה לך גם הלילה לילה לבן, התעלמי מהשכנים (כולנו עברנו את זה) והתמקדי בחשיבה חיובית - את עושה מה שאמא טובה אמורה לעשות עבור בנה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניו.
חיזרי לחדרו כשהוא בוכה כל 1-2 דקות. דברי בקול רגוע והרגיעי אותו וחו"ח. אם רק תתמידי - הוא יירדם, ולו מתוך עייפות ומותשות. יעבור עליכם לילה לא קל, אך כבר בלילה שאחריו תחושי בשיפור. רוב ההורים מתפלאים כמה מהר בסופו של דבר זה מסתדר אם הם עקביים ונחרצים מספיק.
רצוי מאוד שבן זוגך יחלוק עימך את נטל המשימה ושתתמכו זה בזו לאורך רגעי המשבר.
בהצלחה ולילה טוב,
דפנה.

שוב שלום. אני מצטערת שאני מציפה בשאלות פשוט לא תארתי שזה יהייה כל כך קשה. כבר עברו 3 לילות שום דבר לא מישתנה, אני פשוט לא מצליחה ונותנת לו לנצח. השאלה שלי בעצם אם אני מתייאשת ומחליטה להחזיר אותו לישון אתי באותו החדר במיטה משלו, מרדימה אותו במיטה שלו ולא על הידיים כי מזה הצלחתי לגמול אותו בימים האחרונים נירדם לבד אחרי מספר דקות של בכי ושבעצם יישן לילה רצוף, מה הנזק שאני גורמת לו, לי ובכלל מה צפוי במצב כזה בעתיד? אני מאמינה שככל שהזמן עובר יהייה יותר קשה להעביר אבל כרגע אני כבר לא מסוגלת יותר להילחם במילחמה. מודה מאוד על כל התשובות פשוט אין לי מושג עם מי להתייעץ

אל תצטערי, זה בסדר - בשביל זה אנחנו כאן.
אני מבינה שנכון להיום משימת החינוך שלקחת על עצמך התגלתה לך כגדולה מדי עבורך. התחושה הזו עלולה להיות נחלתו של כל הורה בזמן כזה או אחר לאורך שנות ההורות. זו אינה הרגשה טובה ורצוי לעשות הכל על מנת לשנותה. לעיתים הפתרון הוא להיעזר ביעוץ, תמיכה וליווי מקצועי. בעיני, האופציה להתייאש אינה אופציה למעשה (וכפאראפרזה על חנוך לוין: היאוש לא נעשה ולא עושה את הדברים יותר נוח...), ורצוי מאוד שהורה לא ימהר להרשות אותה לעצמו. רצוי שהורים יבינו שתהליכים חינוכיים, באשר הם, לוקחים זמן ואינם מתרחשים בין לילה.
יחד עם זאת אני מבינה שאת זקוקה להפוגה מסויימת מן המאמץ - וזה לגיטימי. ברור לך שמתי שהוא בעתיד תהיי חייבת להתמודד עם המשימה. אם זה המצב, ואת חשה שאין לך ברירה אלא להניח לדברים לעת עתה - עשי מה שאת חושבת לנכון. אני מאמינה שלכשיגיע המועד המתאים או כשלא תהייה לך ברירה - את תעמדי בכל החלטה ומטרה חינוכית שתציבי לעצמך. ושוב - יתכן וכדאי יהיה לשקול גם אז פנייה לעזרה מקצועית.
בהצלחה, דפנה