חוסר ביטחון אצל ילד בן 3

שלום רמי,
אתה שואל על בטחון עצמי ואני מניחה שהכוונה היא בעצם למידת היכולת של בנך להתמודד בחברה תוך שהוא מסתמך על כישוריו החברתיים. מקובל לקרוא 'בטחון עצמי' למידה בה אנשים מרגישים נוח עם אחרים, מסוגלים להתנהל בחופשיות, להיפתח במצבים שונים, ואצל ילדים, כמו אצל מבוגרים, קיימים הבדלים בדפוסים אלה בבית ומחוץ לו.
לא תארת את המזג של בנך: האם הוא ילד רגוע, נינוח ומסתגל בדרך כלל? האם הוא עצבני ונסער? למה הכוונה כשציינת "מתנהג רגיל?" וגם - מתי הופיע השוינוי שתארת כ"מוזר"? ישנם הרבה ילדים שנוטים להסתגלות איטית במצבים חדשים: הם מהססים וזקוקים לזמן "הפשרה" עד שמרגישים בנוח. זהו דפוס התמודדות שלרוב אינו פוגע ביחסים החברתיים שהם מצליחים ליצור (אם כי לעיתים עד שהם נפתחים המפגש כבר מסתיים...). גם התנהגותו ביום ההולדת אופיינית לחלק מהילדים - הרעש וההמולה סביבם מביך אותם והם מתכנסים בעצמם.
החלקים המדאיגים יותר בדברים שכתבת קשורים להתמודדות שלו בגן - האם הוא אומר שהוא עייף כשבעצם הכוונה שהוא מצוברח? חסר-התלהבות? עצוב?? זה בהחלט עשוי להיות קשור מאוד למצב היחסים ביניכם: יחסים רעועים בין הורים משפיעים מאוד על מצבם הנפשי של ילדים.
סביר שהדברים מורכבים משני ההבטים: בנך כנראה נוטה לחשוש ומהסס להסתמך על עצמו, והוא מתמודד עם תקופה לא פשוטה שהופכת את היכולות שלו לנמוכות עוד יותר. כדאי מאוד לשמוע מה חושבת הגננת בגן - האם היא מרגישה שינוי פתאומי, האם היא מרגישה שהוא לא נהנה בגן ושקשה לו להתפתח ולהרוויח מחברת הילדים ומההעשרה החינוכית?
אם להרגשתכם מצב רוחו שפוף רוב הזמן והוא לא פעיל ומשחק כמצופה מבני גילו מומלץ מאוד לפנות להתייעצות מקצועית.
בהצלחה,
מיכל