עונשים לילד בן 1.5 שנים

לאה שלום,
הלבטים שאת מעלה קשורים לחוויה חדשה שיש לך עם בנך: הוא כבר לא תינוק צעיר, הוא גדל והופך לפעוט מלא מרץ, ומבחינתו העולם - וחפצייך היקרים בכללותו - הם מגרש משחקים אחד גדול ומסקרן. פעוטות בגילו של בנך חווים ומתנסים בכל דבר שעומד בדרכם, הכל מעניין ומרגש, בהכל הוא בוודאי רוצה לגעת, אולי בחלק מהמקרים הוא אף עדיין טועם את החפצים שהוא פוגש בדרכו, ובכלל הוא מתאמן בעד כמה כדאי ואפשר להתרחק מאימא מבלי יותר מידי להיפרד, מבלי להיבהל. התוצאה מתישה מאוד: את בוודאי מוצאת את עצמך גוערת בו בלי הרף, אומרת "לא!" בכל רגע נתון, אבל קשה מאוד לקרוא להתנהגות הזו התנהגות דווקאית או התגרות בך. אלו הם מושגים מוקדמים מידיי לגילו ועל כן כל עיניין הענישה שאת מתארת לא רלוונטי כאן: בצדק כתבת שאינך בטוחה כי השימוש במילה עונש הוא נכון.
זה לא אומר שמוקדם מידי לחנך: חשוב מאוד להגדיר מה מותר ומה אסור ולהגיב בהתאם, כלומר, לשבח על שימוש מתאים בצעצועים, ובחפצים שאינם צעצועים (שחלקם כן מותרים), וחשוב לגעור במידה והוא עושה דברים מסוכנים או אסורים. אבל למען שלוותכם הנפשית, חשוב מאוד שיהיו יותר "מותר" מאשר "אסור"....כלומר, חשוב שלבנך יהיו דיי הזדמנויות להתנסות במגוון של חוויות, גם בתוך הבית, שהן אינן אסורות לו או מסוכנות עבורו. לשם כך עלייך להתאים את הבית ולהרחיק מהישג ידו כל חפץ שביר/יקר/אהוב, ואם בכל זאת חלקם נותרים, הרי שחשוב להגיב בכל פעם באותו אופן: להרחיק אותו משם ולסייע לו למצוא עיסוק אחר תוך שאת מסבירה במילים מה קרה. תוכלי למור למשל, "אסור לך לתלוש את העלים של העציץ! בוא נלך לשחק עכשיו בקוביות" תוך שאת מרחיקה אותו פיסית ולוקחת אותו איתך למקום אחר. אני מניחה שקשה מאוד להעסיק אותו בתוך הבית נון-סטופ, ובוודאי חשוב לאפשר לו להתנסות לבד, אבל חשוב מאוד גם להשאיר דיי זמן לפעילות מהנה משותפת שתפצה על כל ההגבלות והאיסורים הללו.
כפי ששערת, אין שום טעם לאיים בשלילת סיפור בגילו - הוא לא מסוגל להבין את הקשר וחשוב מאוד שהתגובה שלך למעשה שעשה תהיה מיידית. גם סגירה בחדר הינה אקט מאיים מידיי עבורו, והוא עדיין לא מסוגל מכוח המצפון בלבד להמתין במסדרון בתור עונש. כל אלו מתאימים לילדים בוגרים יותר ממנו. אני גם לא בטוחה שהשארתו במיטתו בתור עונש הינה אקט מתאים: לא היינו רוצים שייקשר את השהות במיטה לחוויה שלילית. בעצם, רפרטואר הענישה בגיל הזה הוא דיי מוגבל, או אולי לא קיים כלל, ולכן חשוב רק לתרגל במעשים ובמילים את חוקי הבית ואת חוקי העולם כולו . בפועל עלייך להגיב מייד לאחר המעשה וחוזר חלילה, מתוך ההבנה שחינוך זה תהליך ממושך וארוך...
וגם, הייתי מציעה לך לברר עם עצמך עד כמה את פנויה כיום גם להנות מהשובבות הסקרנית שלו, והאם יתכן שהעובדה שאת חווה אותו כמתגרה בך - דבר שעדיין לא כל כך קיים בגילו, קשורה יותר לסבלנות שיש לך כיום להתמודד עימו או לחוויות אישיותל שלך שאינן קשורות בו.
בהצלחה רבה,
מיכל

מיכל שלום ותודה על התגובה רציתי לחדד את הנושא בעניין "ההתגרות". יתכן ובחרתי במינוח שגוי אבל בכל זאת אני מרגישה שבני בודק את תגובתי. יש אמנם מקרים שהוא באמת בודק חפצים באופן מסקרן ושובבני, אולם יש מקרים שנראה לי שהוא רוצה לראות מה אעשה ו/או אולי הוא מחפש תשומת לב. למשל , יש לי מובייל תלוי בסלון שאני לא מרשה שיגע בו (בכל זאת השארתי קצת חפצים בשבילי ואני חושבת שמותר לי, גם כך הבית נראה כמו גן ילדים). כשהוא נוגע, אני גוערת בו בהרמת קול ואומרת לו שאני לא מרשה ושאסור ונו נו נו... ואז לפני שהוא נוגע שנית הוא מסתכל אלי עם חיוך שובב כדי לבדוק מה התגובה שלי, ואז שאני שוב חוזרת על אותה התגובה, הוא נוגע. מה דעתך? האם הוא בודק את התגובות שלי, האם הוא רוצה לקבל תשומת לב (כי גם שאני לא מסתכלת ועסוקה בעבודות בית, הוא נוגע ומרעיש עם המובייל ויודע שכך אני אגיע). כמו כן, יש מקרים מסוכנים לבטיחותו, כמו טיפוס על כיסא, ו/או טיפוס במדרגות (לא בביתנו, אלא בבית ההורים, הוא ממש מתעקש לטפש במדרגות שמובילות מהמטבח לגג וכל דרך שלנו להסתיר עם עגלה וכד' נכשלת. הוא נורא עקשן והולך לשם שוב ושוב ולכן אנו מענישים אותו על ידי קשירתו בעגלה). האם במקרים כאלו שמסוכנים לבטיחות שלו גם אנו אמורים להגיב בדרך שתיארת או שלהיות יותר תקיפים? תודה מראש לאה

אני מסכימה איתך שבנך בודק את הגבולות בהם מותר לו לפעול: זו הסיבה שהוא מסתכל עלייך לאישור לפני הוא עושה משהו, וזו גם הסיבה שהמושג המדובר הוא "גבולות" - הוא בודק איפה עובד הגבול, מתי צריך לעצור, איפה "הוא מתחיל ונגמר"....ההתנהגות הזו מאוד מתאימה לגילו וככה לומדים מה מותר ומה אסור, ככה לומדים איך להתנהג. וכן: מדובר בתהליך ארוך וחזרתי.
אני גם מסכימה אתך שמותר לך להשאיר חפצים בבית שהם 'שלך', וזה חשוב ללמד אותו שאסור לגעת לאימא בדברים, אבל יש לזה מחיר, והמחיר הוא להיות לידו ולהגיב מייד כשהוא עושה זאת. כלומר, אני חושבת שמדובר בתקופה בה בנך יכול להישאר לבדו רק בחדרים/חללים בהם אין שום דבר שמסוכן לו ואין שום דבר שיקר ללבך, אחרת יהיו הרבה סיבות לגערות ולמריבות. אם את יודעת שהוא נמצא במקום שבו יש סכנות - כמו המדרגות - אל תשאירי אותו להסתובב שם לבדו! זה לא "הוגן" כלפי החקרנות והסקרנות שלו: מדרגות זה הרי דבר מאוד מעניין, מגרה ומפתה, ועוד יותר מפתה בידיעה שהם מובילות לגג....חשוב מאוד להשגיח עליו בכל רגע נתון אם הוא נמצא ליד מדרגות, ואם הוא מתחיל לטפס עליהן לעלות ביחד איתו כדי ללוות אותו, או לחילופין להרחיק אותו משם. אני חושבת שהתקיפות הנדרשת היא לא בעונש שאחרי המעשה, אלא בהתבוננות על בנך לפני (!) שהוא עושה משהו, בחשיבה עליו ועל הדברים שמעניינים ומעסיקים אותו.
וגם: למען ביטחונו ולמען התפתחותו חשוב להעביר לו את המסר שאימא יודעת מה מעניין אותו ושומרת עליו בכל רגע נתון.
הרשי לי גם לחלוק עלייך בעיניין הקשירה בעגלה בתור עונש: זה בדיוק כמו להכניס אותו למיטה, וזה לא נכון לעשות אם רוצים שהוא יאהב להשתמש בשתיהן...
בהצלחה,
מיכל