בת שנתיים ו 8 חודשים

אני סבתא לנחדה ראשונה בת שנתיים ושמונה חודשים. טיפלתי בה עד שנה שעברה שבחוש דצמבר נכנסה לגן. אני רוצה לציין שאנו גרים בבית אחד ז"א אני ובעלי, ביתי עם בעלה והילדה, וכמו כן אימי בת 80 , אך הבית גדול מספיק. ביתי וחתני עובדים עד השעות המאוחרות ועל פי רוב אני מקבלת את הילדה שחוזרת מהגן. הילדה מקסימה, אך את המילים הראשונות החלה לומר בגיל שנתיים. מאז היא צברה אוצר מילים רב, אך עדיין לא מקשרת משפתים יותר מ2-3 מילים וגם זה לפעמים בצורה משובשת. עברנו בדיקה אצל קלינאית תקשורת שלא קבע עדיין שום טיפול אלא רק מעקב היות ובדקת השמיעה יצאה תקינה והיא התקדמה מבחינת אוצר המילים מפגישה לפגישה, טיפול שהופסק בזמן אחרון עקב המלחמה כי אנחנו גרים בדרום. מה שקורה זה שנראה לי שהמצב של הילדה הולך ומתדרדר גם מבחינה נפשית. עד המלחמה היא היתה רגילה לישון לבד בחדרה ללא התנגדות ולא היתה מתעוררת בלילות וזאת מגיל 3 חודשים. בתקופת המלחמה ביתי עברה איתה זמנית לרמת גן, שם ישנה איתה במיטה ומאז הילדה לא מסכימה בשום אופן לשאר לבד בחדרה רק אם האם או האב חייבים להיות איתה עד שנרדמת. היא גם מתעוררת הרבה בלילות, בוכה שאין איש בחדר, נצמדת כל הזמן להורים או אלי, לא מוכנה להיות בשום אופן לבד. היא עדיין לא גמולה, אך עד לפני זמן קצר היתה אומרת שיש לה קקי, אך גם זה נפסק, כאילו נכנסה לסוג של רגרסיה.היא רוב הזמן חרדה, עצבנית, צועקת, דוחפת, ולפי מה שנאמר לנו מהגן, שם היא מתנהגת נורמלי וה"טרור" מופעל רק בבית. יחד עם זאת, ביתי בת 38 שזאת הילדה הראשונה שלה, מרגישה חנק, עיפות, מגדירה את הילדה כ"לא נורמלית" וזה מדאיג אותי מאד. אני שומעת הרבה את המוסג ש"נמעס לי, אני לא יכולה לחיות בגללה". הבת שלי לא עברה ילדות קלה, היא בת להורים גרושים בעצמה ואני חוששת שהתיסכולים שלה יעברו לילדה הקטנה ויגרמו לה נזק. אני רוצה לציין גם שהילדה נולדה בניתוח קיסרית כתוצאה ממצוקה ואני גם חוששת שאולי הרגעים הקריטים האלה אולי גרמו לה איזה נזק אך לא יודעת כיצד ניתן לבדוק זאת. אני מאד אוהבת את ביתי וממש מכורה לקטנה, אך לפעמים לא יודעת איך לעזור....שהילדה נמצאת רק איתי אני מנסה לרצות אותה ולא לגרום לה להתקפי זעם, אך ברגע שההורים שלה נמצאים היא רוצה אותם ואז קורה הרבה שביתי עצבנית, דוחה אותה, מרגישה שלא רוצה אותה בסביבתה וזה שהילדה נצמדת אליה רק מעצבן אותה עוד יותר. במצבים כאלה הילדה בוכה רוב הזמן, לא אוכלת טוב, מפגינה משחק כוחות והמטח גובר מידי יום. הייתי כותבת עוד הרבה, כי אני מאד מודאגת ואני רוצה את טובת המשפחה. חשבתי אפילו להציע להם לגור לבד אבל אני י חוששת בתור אמא גם לשלומה הנפשי של ביתי וגם להתפתחותה הנורמלי של הקטנה. אנא עזרו לי........... סבתא מודאגת