בעיה חברתית?

שלום שרונית,
את מתארת את בנך כילד חברותי שכנראה מסתדר היטב בגן, כלומר לא נרתע מילדים ונהנה בקרבתם, אך עדיין את שואלת האם העובדה שהוא חושש להתקרב למתקנים הינה בעיה חברתית. כאשר עולה חשש בסיטואציה מאוד ספציפית - כמו חשש כזה, הרי שיש למצוא הסבר אחר ולדעתי את עצמך מצאת אותו כיוון שלהתפתחותו המוטורית משמעות גדולה מאוד....
ההתפתחות המוטורית האיטית של בנך בוודאי הובילה לחוסר ביטחון בהתנהלותו הגופנית והפיסית אשר גורם לו כיום להרתע ממתקני חצר. מדובר כנראה בילד שזמן רב היה חסר תנועה, או אולי נע באיטיות ובסרבול, בעוד שילדים אחרים בני גילו כבר רצו וקפצו סביבו, חוויה המעוררת חשש אמיתי ותסכול כאחד. העובדה שהיום הוא מוכן להתנסות במתקנים למרות הכל הינה הישג משמעותי עבור ילד עם קשיים מוטוריים, וכנראה קשורה למוטיבציה שיש לו וגם לעידוד ולתמיכה שהענקתם לו למרות הכל. ישנם ילדים שהאיחור המוטורי שלהם גורם להם להימנע לחלוטין ממתקני חצר וטוב מאוד שלא זה המקרה של בנך.
אני מציעה להמשיך לעודד אותו לפעילות, גם היא נעשית במרוחק מילדים אחרים (בינינו, זה גם יותר נעים לא?), ובמקביל לנסות למצוא עבורו התנסויות מוטוריות מאתגרות במסגרת חוג התעמלות או ג'ימבורי מתאים, בליווי מדריך/מדריכה רגישים, כדי להעניק לו חוויה פיסית טובה וביטחון רב יותר להתנסות.
בהצלחה,
מיכל