בן שלוש וחצי

שלום למאיה,
מכיון שבנך כבר בן שלוש וחצי, אני מניחה שזוהי לא הפעם הראשונה שאת מתלבטת בשאלה "איך להגיב"... אז איך הגבתם עד כה? איך עברתם את הדרישות לעצמאות שהופיעו בוודאי כבר בגיל שנתיים? את כותבת שהדרישות מטופשות, אבל זה מטופש בעינינו-המבוגרים, ולעיתים מבחינתו מדובר בבקשות אמיתיות ומהותיות. עדיין זה לא אומר שצריך להיענות לכולן והסוד הוא להחליט על מה מתווכחים ועל מה לא. אי אפשר לוותר על הכל - גם בגלל חוסר זמן וסבלנות ויותר מזה בגלל שעליו להתרגל לעולם המציאותי בו לפעמים יהיה עליו להתקל ב"אין" והתפקיד של ההורים הוא להתחיל לתרגל את זה. אם ברצונך להכין אותו לעולם האמיתי הרי שבוודאי חשוב שייתקל בסירוב מפעם לפעם, לא? מאידך חשוב מאוד להתייחס לדברים שאומר על מנת לתת לו הרגשה שדבריו חשובים, שלדעותיו יש משמעות ושהקול שלו נשמע.זה בונה אמון בעולם, מאפשר יצירה של הערכה עצמית ושל דימוי עצמי חיובי וכל אלו הם המפתח להתמודדות....
אז מה לעשות?....כדאי לנסות להגדיר מראש לקראת מה שאפשר לצפות, למשל, אם את עומדת להגיש לו לשתות, אני מניחה שניתן לשאול אותו באיזה כוס מעדיף, ולוודא איתו האם הוא בטוח בהחלטתו. לעומת זאת, אם כעת אבא מלביש, לא לאפשר את הדרישה שלפתע אימא צריכה להחליף אותו. זה אומנם עשוי לעורר בכי מפעם לפעם, אבל אם זה לא נאבקים על כל דבר, ויש מספיק זמן איכות משותף למשחק, הנאה ופעילות חיובית מהנה שאינה כרוכה ב"צריך" (צריך לאכול, צריך להתלבש, צריך ללכת, צריך לסדר צעצועים ועוד ועוד) ואל חלק מהדרישות נענים, או יותר מזה - צופים אותן מראש,הרי שדובר בתסכול ממנו רק ניתן לצמוח ולגדול. גם עבורכם ההורים מדובר בשיעור חשוב על התפקיד שלכם, לא?...
בהצלחה,
מיכל
בהצלחה