בן 9 חודשים שמסרב לשחק לבד

שלום קרן

..אין פלא שאת מוצפת, את מטפלת בתינוק שהוא נסיך מצד אחד אך מאוד תובעני מצד שני ומעבר למטלות הבית היומיומיות את נמצאת במסלול לימודים שגם הוא מן הסתם תובעני-דורש השקעה גם בבית. אני תוהה מתי את מוצאת זמן לעצמך בין כל המטלות הללו..

אני מרגישה שאני יודעת מעט מדי עלייך ועל תינוקך על מנת לענות על שאלתך מדוע בנך אינו מעסיק את עצמו לזמן סביר (מספר דקות)כשאינו במחיצתך. יכולת התינוק להעסיק את עצמו תלויה מאוד במזג שלו, ברמת ההתפתחות שלו, בעיקר המוטורית בשלב זה, ובהרגלים שמקנה לו הסביבה.

החל מגיל חצי שנה תנוקות מראים חיפוש אקטיבי בעיניהם אחר המטפל העיקרי, מאחר שהם כבר זוכרים שהוא קיים גם כאשר הוא אינו בטווח ראייתם. בנך נמצא בשלב בו הוא זקוק לנוכחותך בטווח ראייה על מנת שיוכל להרגיש בטוח להתעמק בחקירה ובמשחק עם צעצועיו. האם כשאת בטווח ראייתו ומדברת אליו הוא מסוגל להרגע או שהוא זקוק למגע ולהפעלה שלך על מנת להכנס למשחק?
האם את מרגישה שהוא בטוח מספיק (מבחינה בטיחותית) כאשר הוא רחוק ממך?(הוא נמצא על הרצפה/בתוך לול/טרמפולינה?)
את עושה טוב בכך שאת לא נענית במיידי לבכיו ומאפשרת לו מרחב מסוים להתמודד עם התסכול ובהמשך למצוא פתרונות חלקיים בכוחות עצמו למצבו.
תארת שבנך החל לזחול אחרונית, לא ציינת אם הוא למד להתיישב בכוחות עצמו. בנך נמצא בשלב בו ההתפתחות המוטורית שלו משפיעה באופן מכריע על יכולת המשחק שלו. ככל שתגדל יכולת התמרון שלו-למשל,מעבר מזחילה לישיבה לעמידה-כך יגדלו האפשרויות שלו להעסיק את עצמו בלי תלות כה גדולה בסביבה. חלק גדול מהרטנוניות שאת מתארת יכול לנבוע מתחושת תסכול כשיכולת התמרון מוגבלת.
אני בהחלט ממליצה לך לפנות לייעוץ של מרפאה בעיסוק על מנת לקבל תמונה מלאה על הפרופיל התחושתי של בנך-יתכן כי המזג הרטנוני שאת מתארת נובע מקשיים בוויסות חושי אשר מקשים על בנך את ההסתגלות הנורמטיבית לגירויים שונים בסביבתו-מגע, תנועה, ריח, אור, רעש וכו'..ויתכן כי באמצעות הקשר שלו איתך הוא מצליח במידת מה להפחית את אותו הקושי ולהתפנות לחקור מעט יותר את סביבתו ממקום בטוח יותר.
ולבסוף-מאוד חשוב שתפני לך זמן לעצמך על מנת להיות מסוגלת להמשיך ולהוות לבנך מקום רגוע ומכיל, אם זה בהפעלה רבה יותר של חמותך, מטפלת/ביביסיטר לשעות קצרות במהלך היום.

בהצלחה!
אודט

תודה על התגובה המהירה עוד קצת פרטים להבהרת התמונה- בני עוד לא מתיישב מעצמו, הוא ממש שנייה לפני התיישבות וזחילה על 6. כרגע הוא "מחמם מנועים". מבחינת משטח המשחק- או בלול או על משטח פעילות עבה ובטוח. הימצאותי בקרבת מקום ודיבור שלי עימו לא מספיקה, הוא נרגע רק כאשר אני מתיישבת לשחק עימו. תמיד זקפתי את הרטנוניות שלו לזכות מזג מולד, והעובדה שבחודשיים וחצי הראשונים לחייו הוא סבל מכאבים מאד חזקים בשל רפולוקס, לכל הדעות לא דרך סימפטית להתחיל את החיים. אך תמיד הייתה בי ציפייה שבשלב כלשהו ההורות התומכת, כל האהבה והחום יספקו לו קצת שלווה ורוגע, ושעם הזמן הוא יהפוך לתינוק יותר רגוע. בינתיים זה לא קורה ואני מעוניינת לדעת אם ההנחות שלי מוטעות בעינייך והאם יש צורך לבדוק את הנושא. תודה. קרן

ראשית, אני מתנצלת על העיכוב במתן התשובה..

לשאלתך-אין לי ספק שהחום האהבה והסובלנות בהן את מתייחסת לבנך מרגע שנולד על אף האתגרים שהמזג שלו ובעיותיו הרפואיות (הריפלוקס) הציבו בפנייך-הקלו עליו במאוד את הסתגלותו לסביבה!! אני מאמינה שבחלק מהמקרים האינטואיציה האמהית שלך הנחתה אותך נכון בטיפול בו ובהתייחסות לצרכיו. עובדה היא שכשאת לידו הוא כן נרגע ומתנהג אחרת-הוא נעזר בך באופן משמעותי על מנת לווסת את תגובותיו.
עם זאת, מכיוון שאת מתארת מגמה כללית של חוסר שקט מאז היוולדו, אני חוזרת ומייעצת לך לפנות לייעוץ מקצועי של מרפאה בעיסוק, על מנת להבין את מקור חוסר השקט ולקבל הדרכה כיצד ניתן להקל עליו/להבין את צרכיו יותר לעומק.

אשמח להפנות אותך בהתאם לצורך.
בברכה
אודט