התנהגות- גיל שנתיים

הילדה היתה חולה מזה כשבוע וחצי ורק היום חזרה למעון. מאבקים על נעילת נעליים היו מזה כחודש אך בתקופת המחלה הנושא החמיר ביותר ועכשיו כולל גם להסתרק להתלבש וכו'

ההתנהגות שאת מתארת הינה התנהגות אופיינית לגילה של ביתך, שרבים מכנים אותו "גיל שנתיים הנורא". כמובן שאין זה גיל נורא, אך הורים רבים מגלים אז שתינוקם המתוק הפך לפעוט דעתן, עקשן, מרדן ועצמאי שרוצה לעשות הכל "לבד".
רצוי מאוד שתרחיבי את הבנתך לגבי הדרך החינוכית שעלייך לנקוט ואני מציעה לך לקרוא באחד מספרי הדרכה להורים על השלב ההתפתחותי הזה וללמוד כיצד להתנהל נכון מבחינה חינוכית. את יכולה גם להיעזר בסדנה/בי"ס להורים שבאיזור מגורייך, או בהדרכה אישית.
אוכל רק לייעץ לך בקצרה: מול ביתך הבודקת גבולות את צריכה לעמוד כאמא שמציבה גבולות. אותן מטלות יומיומיות נידרשות שאת מתארת צריכות להאמר על ידך בטון סמכותי ולא מתוך עמדה של בקשה, הסבר או שכנוע. את אינך זקוקה לאישורה על כל דרישה שלך. יחד עם זאת אינך צריכה לכעוס או לצעוק אלא פשוט לומר לה שכעת נועלים נעליים (למשל) ואם גם בפעם השניה היא אינה נשמעת לך את פשוט נועלת לה למרות אי שיתוף הפעולה שלה וגם אם לשם כך נחוץ לך להשתמש בכוח מסויים.
קצרי את כל התהליך הארוך של התנהלותך מולה כפי שהוא כיום. לפעוטה בגילה לא קל עם מצבים של הסברים ארוכים ואפשרויות בחירה מיותרות, והרבה יותר קל יהיה לה לקבל מצבים חד משמעיים, של כן-לא מותר-אסור.
בהצלחה, דפנה.

דפנה - אנחנו היינו באותו מצב בגיל שנתיים ונעזרנו בספרים ובהדרכה. שאלתי היא האם היום, בגיל 3.5 עדיין יש להציב גבולות באותה דרך (לדוגמא אני מודיעה שנכנסים לאמבטיה בעוד שלוש דקות וכשאני מבקשת להכנס לאמבטיה, אנימודיעה לו שאם הוא לא נכנס לבד אני אכניס אותו). תודה.

שאלתך מאירה את האפשרות שכוונת הכינוי של אותו שלב מאתגר בהתפתחות תינוקות אינו "גיל שנתיים הנורא" אלא "השנתיים הנוראיות"... שכן לא פעם מתמשך לו השלב על פני הטווח שמסביבות גיל שנה וחצי ועד גיל ארבע, פחות או יותר.
אני טוענת שככל שההורים ממהרים להגיב ולהתנהל נכון למן ההתחלה - כך יתקצר השלב הזה של בדיקת הגבולות. כשאני פוגשת הורים לילדים בני שלוש, ארבע ואף יותר הסובלים מבעיות משמעת, בהרבה מקרים הנחתי היא שבשלב הראשוני, כשהיו צריכים לבנות את סמכותם בעיני הפעוט ולבסס את הצבת הגבולות - לא עשו זאת כהלכה, לא בנו את התשתית ההתנהגותית הראויה וזו הסיבה שעד עתה הם "סוחבים" בעיות משמעת שיכלו כבר להיות מאחוריהם.

את מספרת שנעזרתם בספרים ושהייתם בשלב הזה, אך אינך מציינת אם חשתם הטבה בהמשך.
אך לשאלתך העקרונית - האם בגיל 3.5 יש להציב גבולות בדרך בה תיארתי בתשובתי הקודמת אענה שכן, הצבת גבולות צריכה להימשך לכל אורך שנות הילדות וההתבגרות. יחד עם זאת הדרך בה היא תיעשה משתנה ומותאמת, כמובן, לגיל הילד, לאופיו ולנסיבות המשפחתיות.

הדרך בה את מתארת שאת עושה זאת נשמעת לי מתאימה בהחלט. את מתריעה באזני הילד, את מבקשת ובפעם השלישית, אם אינו נענה לבקשתך, את פועלת. כך על כל פנים אני מקווה - שכן אינך מציינת אם אחרי שהודעת לו שתכניסי אותו לאמבטיה את אכן עושה זאת...
וזה הדבר החשוב: חלק מבניית הסמכות הוא בניית האמינות שלנו בעיני הילד. הוא צריך ללמוד מנסיונו שכשאמא אומרת משהו - היא מתכוונת לזה! שתמיד מה שאמא אמרה שיקרה (תכף הולכים הביתה/מתקלחים/אוכלים/הולכים לישון/מתלבשים ועוד ועוד) תמיד קורה. זה יכול לקרות באופן נעים יותר אם הילד בוחר לשתף פעולה, או באופן נעים פחות אם בחר שלא לשתף פעולה. אך זו הבחירה היחידה שיש לו. אין לו בחירה להחליט שדברי אמא לא יתממשו בכלל.
בהצלחה, דפנה.

אכן היתה הטבה לאחר שהתחלנו להציב גבולות אבל נדמה שזו מלחמה אינסופית. במהלך השנה וחצי האחרונות לא היתה פעם אחת שהוא הסכים להכנס לאמבטיה (אלא אם כן יש משהו שונה ומעניין כמו חבר שנכנס איתו לאמבטיה ו/או צעצוע חדש וזה כמובן קורה לעיתים רחוקות). אנו אכן מכניסים אותו לאמבטיה בכוח אם אין ברירה (לפעמים אנו מצליחים להכנס בכמעין משחק - באמבטיה יש סירה ואתה רב חובל וכו') אבל ככל שעובר הזמן הוא יותר חזק וכבד, מה שגורם לי לשאול את עצמי עד איזה גיל זה ימשיך ועד איזה גיל אני אמורה לעשות את זה בכוח (כוח מועט כמובן, לא להכאיב לו). אותו הדבר קורה כשצריך לצחצח שינים ולהתלבש. תודה רבה. יעל

שאלתך מאירה את חסרונות ומיגבלות הייעוץ במדיה הנוכחית: הדברים נמסרים בתמציתיות ובכלליות, ללא היכרות מעמיקה ומקיפה של הנועץ.
במידה והקשיים ממשיכים תמיד אנו ממליצות לפנות לייעוץ אישי, ויתכן וגם את עשוייה לשקול אפשרות שכזו.
עם זאת, לגופו של ענין אומר שהצבת גבולת הוא תהליך חינוכי ממושך, אולי הממושך ביותר, ונמשך לעיתים עד סוף גיל ההתבגרות ולעיתים אף מעבר לזה.זה אולי מתיש, אך אין ברירה אלא להמשיך בדרך בעקביות.
כפי שכבר כתבתי, מובן שבכל גיל הוא יעשה אחרת, כולל השימוש בכח. בגיל בוגר יותר השימוש בכוח מוחלף בשימוש בסנקציות (עונשים) על אי ביצוע הדרישה, אך כל עוד אפשר להימנע מענישה - זה עדיף בעיני.
עלי להדגיש שאני בעד גישה סמכותית מיטיבה, שמתחשבת בילד, מעריכה ומכבדת את רצונותיו. זהו חלק ממערכת יחסים אוהבת, חמה, תומכת ומחזקת והצבת גבולות אינה עומדת בפני עצמה. היא חלק מדינמיקת היחסים הכללית שבין ההורים לילד והצלחתה מושפעת מכל הנתונים הללו.
חיזקי ואימצי...,
דפנה.