בת שנה וחמישה חודשים- לא ממושמעת...

שלום עדנה

לא ברור לי אם את מתארת התנהגות של נכדתך בביתה או בביתכם, והאם מדובר בביקור או בשיגרה, בהיותך בתפקיד המטפלת.
בסך הכל את מתארת התנהגות די אופיינית אצל בני שנה וחצי-הנושא של פתיחה וסגירה של מגירות, הכנסת חפצים ובעיקר הוצאתם-הם משחק לא נורמלי עבור פעוטות בגיל זה. עם זאת- מגירות הבית אינן מגרש משחקים וחשוב להגדיר כבר מגיל כזה מה הטריטוריה המותרת ומה-לא.
עצתי:
1.דאגו לספק לה תעסוקה תואמת גיל-צעצועים משחקים שהם על אותו עיקרון של פתיחה וסגירה הכנסה והוצאה כך שהמגירות לא יהיו האטרקציה היחידה. חשוב שיהיה מי שילווה אותה במשחקה ויתווך לה לפני שהיא מגיעה לעיסוק לא מתאים-מה אפשרי ומה לא, ולא רק להניח לה לשחק לבד.

2.דיבורים בשלב זה אינם מספיקים על מנת להציב גבולות. חשוב לפעול באופן ברור ובעקביות-להרחיק את הילדה מהמקום אם יש צורך-שוב ושוב, רצוי ללוות בהסבר קצר-סבתא לא מרשה כאן/אסור לגעת וכו'.. לצד הזמנה לשחק היכן שמותר.

בסופו של דבר את הרי הסבתא ותפקיד החינוך מוטל על ההורים, כך שמן הסתם את נמצאת במקום לא פשוט...חשוב שתעבירי להורים את רוח הדברים, כי הם אלו שנמצאים בשטח רוב הזמן.

בהצלחה
אודט

נכדתי והוריה גרים איתי כבר שנה וחודשיים ( לעוד חודש בלבד) לילדה יש המון המון צעצועים .בתי חזרה מארצות הברית עם כמות אדירה של צעצועים התפתחותיים ובובות,פאזלים מתאימים ועוד ועוד...היא בהחלט משחקת איתם והמון... אבל יש לה מצבים בהם היא מחליטה לשחק בדברים אסורים והיא יודעת שאסור לה, ע"פ המבט שהיא מביטה בנו מתחת לפוני שלה ( היא בוחנת אותנו) ..נעמדת מול מה שאסור לה ולא זזה... למרות כל ההערות שלנו..והאזהרות... היא מפגינה עקשנות מול המטרה שלה..ופורצת בצרחות אם מזיזים אותה פיזית משם שאלתי.. האם יש מה לעשות על מנת להבהיר לה או פשוט להתעלם..והאם זה נורמלי ובסדר שהיא מתנהגת כך... עדנה

תגובתה של נכדתך אופיינית מאוד לגילה-יתכן כי עוצמת התסכול שהיא חווה כשלא משיגה את מה שרוצה היא גדולה במיוחד, מה שמקשה עליכם אולי להגיב בהתאם ואולי מעורר בכם ספק אם נהגתם נכון בכך שלא נעניתם לבקשתה.

לא הבנתי את שאלתך-האם להתעלם מההתנהגות האסורה, או להתעלם מהצרחות?

אין להתעלם מהתנהגות אסורה, ההתעלמות לא תאפשר לנכדתכם להבין מה מצופה ממנה. יש ללוות את האיסור בהסברים קצרים ככל שניתן-אסור לגעת, זה של סבתא/זה מסוכן/זה יכאב וכו'..

חשוב גם לא להתעלם מהצרחות, אך לאפשר את התסכול , הכעס, הפגיעות והעלבון-לנסות לחבק/להתקרב אליה ולומר לה שאתם יודעים שהיא מאוד רצתה את....אבל אי אפשר, שאתם מבינים שהיא כועסת מאוד/פגועה... ובמקביל לומר לה מה היא כן יכולה לעשות.

חשוב שתשימו לב אם יש חילוקי דעות בחינוך נכדתכם, ביניכם לבין הוריה, דבר שיכול להגביר את בדיקת הגבולות ואת הבלבול-מה מותר ומה אסור.
בהצלחה
אודט