משמעת

יש לך בת המתנהגת בהתאם למאפייני גילה: היא בודקת גבולות, היא בודקת מי מנהל את העיניינים במשפחה, למי יש יותר 'כוח' והשפעה, עד כמה הוריה סמכותיים. היא עושה מה שפעוטות בגילה נוטים לעשות, וזה נורמלי.
לצערי, אני מתרשמת שאתם ההורים לא מתנהגים בהתאם למאפייני אחריותכם: להציב ולבסס גבולות, להבהיר שאתם מכתיבים את כללי ההתנהלות בבית, שאתם בעלי הסמכות.
אתם חווים תיסכול רב, מתח וחוסר הנאה וסיפוק מהקורה בבית, וחבל שכך.

התחום העוסק בסמכות הורית ובבנייתה (ובמקרה שלכם גם שיקומה) הוא רחב היקף מכדי לסקור אותו כאן. לדעתי תוכלו להיעזר רבות בהדרכה הורית, אם מקריאת ספרים ואם מהשתתפות באחד מחוגי ההורים המיועדים לכך. כמו כן אתם יכולים לפנות להדרכת הורים אישית.

עם זאת אתן לך חומר למחשבה: נסה להעלות בדעתך מצבי חיים שבהם ישנם בעלי סמכות (כגון בעבודה, בצבא וכד'). נסה לחשוב כיצד בעלי הסמכות נוהגים. האם הם מתחננים? האם הם מנסים לשכנע? האם הם "מוציאים שפנים"?... אני בספק.
יש להניח שאם הם עושים מלאכתם כראוי הם בטוחים בעצמם ובדרישתם, מודיעים עליה באסרטיביות ודואגים שהיא תתבצע לשביעות רצונם. אם הם מתנהלים נכון הם אפילו לא צריכים לאיים או להעניש יותר מדי. אגב, הענשה אינה הדרך לבניית הסמכות ואינה ההוכחה לקיומה.
האם אתה יכול ללמוד מכך משהו לגבי ההתנהלות ההורית הסמכותית?

לגבי הענין ההחתלה שהעלת (אם כי ניתן להבין שבעיות דומות קיימות בעוד תחומים), אני מציעה להצהיר על הכוונה להחליף לה חיתול, לתת שהות קצרה ביותר לעכל את ההודעה, ואח"כ לקחת אותה אחר כבוד לאיזור ההחתלה ולחליף חיתול , גם אם זה דורש תקיפות פיזית מסויימת. חוששתני שלעולם לא תצליח לשכנע אותי שהורה אינו יכול לגבור פיזית על ביתו הפעוטה! זה שהיא יכולה לך אולי מרמז על החולשה שבה אתה תופס את עצמך. ואם אתה תופס את עצמך חלש כל כך, מדוע שהיא תכיר בסמכות שלך?
ובשולי הדברים: אולי בכלל הגיע הזמן לגמול אותה?...
שיהיה בהצלחה, דפנה.