דחוף

שלום לגלית,
את מתארת את בנך כילד מתוק וטוב ונהנית מהכישורים שלו, אך מאידך לחוצה מההעדפה שלו עד כי נראה לך שהלחצת אותו בשאלותייך .... הזהות המינית כבן/בת מופיעה אצל ילדים בגיל 3-4: אז הם מבינים שהמין שלהם הוא דבר קבוע ("תמיד אני בן/בת"), אך רק בגיל בית-ספר, סביבות 7-8 , מתבהרת ההשתייכות הביולוגית והיציבות לכל החיים ("תמיד אהיה בן/בת"). הפרעה בזהות המינית מוגדרת כאשר לצד העדפה של התנהגויות בני המין השני, ישנה גם אי שביעות רצון מהמין הנוכחי. ישנן מגוון סיבות להתפתחות הפרעה זו, אך לא כל העדפה תקופתית של ילד תוגדר כהפרעה בזהות המינית.
ובכן, ממה בעצם את חוששת? האם את מהססת כיצד להגיב אליו ולרצונות שלו (למשל, למריחת הלק)? או אולי תוהה איך לשנות את העדפה שלו והאם זה בכלל אפשרי? אני סבורה שלעיתים החלטות אלה קשורות גם ברקע התרבותי והחברתי של כל משפחה: ישנן משפחות שמסוגלות לשאת תקופות 'עמימות' אלה, כלומר, מאפשרות לילד ללכת על פי נטיות ליבו, גם אם במחיר של אכזבה מבחירותיו (למשל, לשאת את העובדה שלא ישחק כדורגל אך יהנה מדברים אחרים), לצד משפחות אחרות בהן זה לא אפשרי. ואולי, למה התכוונת כשאמרת לו 'אולי נדבר עם מישהו'?
התייעצות עם איש מקצוע תהיה רלוונטית כאן אם את מתרשמת שבנך אינו מאושר מהבחירה שלו, סובל או משלם מחיר חברתי ותפקודי על כך. התייעצות מעמיקה יותר רלוונטית גם עבורכם ההורים על מנת לגבש החלטות משותפות לגבי האופן בו נכון להגיב אליו. במקרים אלה חשובה התייחסות דומה כדי למנוע מצבים בו הורה אחד מחזק התנהגות שההורה האחר מוקיע (למשל, אם את מאפשרת לבנך למרוח לק ולא עושה מכך עיניין, חשוב מאוד שלא יווצר מצב בו אביו לועג לו על זה: זה מאוד מבלבל ויוצר פיצול קשה יותר).
אוכל להפנותכם לגורם מתאים הקרוב למקום מגוריכם.
בהצלחה,
מיכל