החתול האהוב שלנו נפטר, מה אומרים?

ראשית כל - תנחומי הכנים. אני יודעת עד כמה פרידה שכזו מחיית מחמד אהובה היא קשה. אתם, המבוגרים, בוודאי עוברים סוג של תהליך אבל.
לדברייך גם ביתכם התינוקת היתה קשורה, בדרכה שלה, לחתול. אך אני חושבת שמבחינה מסויימת התמזל מזלכם, שכן דווקא בשל גילה הצעיר - היא אינה חווה את האבידה באותו אופן קשה כפי שאתם חווים אותה. אמנם משהו מוכר מאוד מסביבתה נעלם, אך אני מניחה שתוך פרק זמן קצר ביותר היא תשכח אותו (אלא אם כן אתם תתעקשו להמשיך ולהזכירו - דבר שאני חושבת שמיותר לעשות).
הדבר העיקרי שעליכם לעשות הוא להפריד בין התחושות שלכם והחוויה שלכם - לזו שלה. תנו לעצמכם להתאבל כנדרש, אך "שחררו" את הקטנה שלכם מהנטל הזה. היא לא שם. עיזרו לה לעבור הלאה. למדו אותה שחתול הוא חתול, ולא בשמו הפרטי של החתול שלכם. אם היא זקוקה ללטף משהו פרוותי - הביאו לה צעצוע פרווה כל שהוא.
מה שנכון לעשות עבורה הוא לא להשליך עליה או לשתף אותה בעצב שלכם. נצלו לטובה את עובדת גילה הצעיר, שבמידה רבה פוטר אותה מהעצב הזה ותנו לחיים להמשיך במסלולם הרגיל.
שלא תדעו עוד צער, דפנה.

באופן אינסטינקטיבי אנחנו לא מזכירים את שמו לידה אבל הרגשנו עם זה לא נוח ולא בטוחים, האם זה נכון בכלל? אולי צריך לדבר עליו ולהסביר למרות שהיא לא בין לגמרי, זה ברור. קשה לי שהיא מסתכלת עליי ותוהה. אני אסביר - יש לנו עוד חתולה מאוד מבוגרת (שבטח גם תלך לעולמה בעתיד הקרוב, החתול שנפטר היה צעיר מאוד וזה היה מפתיע), ויש לנו גם שני כלבים. היא אוהבת להצביע על כל בני הבית לפי תורות ושנגיד לה את השם (אנחנו אבא ואמא כמובן). ורואים שחסר לה. היא אומנם קטנה אבל לא בובה. ושאלה נוספת - החתול נפטר בפתאומיות על הספה לידנו, בדיוק היא ואני שיחקנו איתו. ניסיתי לא להיכנס לפאניקה לידה אבל היא ראתה אותי נסערת. קראתי לבעלי שלקח אותו לבי"ח ומאז לא חזר הביתה. מה היא מבינה /תזכור מהסיטואציה שבהחלט היתה לה שונה. היא הרגישה משהו וכאילו אח"כ נתנה לי ספייס ושיחקה עם עצמה על השטיח, דבר שלא קורה הרבה, היא תמיד רוצה שמישהו יישב איתה לשחק.

אני עדיין בדעה שבתכם התינוקת צעירה מדי מכדי לתת לה הסברים על איך ולמה החתול נעלם. לכל היותר, אם כל כך נדמה לך שהיא זקוקה להתייחסות, אמרי לה שהחתול הלך. זוהי אמירה כללית, מה גם שנכונה במידת מה (הלך לעולמו- כך הרי נהוג לומר), ותינוקת בגילה כבר עשוייה לדעת שמי שהלך זה מי שהיה פה קודם וכעת איננו ( להבדיל - אבא הלך לעבודה וכיוב'). נכון שבמקרה זה החתול לא ישוב, אך זכרונו ילך ויתעמעם והיא תשכח ממנו.
ואני שוב מדגישה מה שהוא העיקר בעיני - עשי הפרדה בין החוויה שלך עקב מותו של החתול לבין חוויתה הרגשית של ביתך.
אותו הדבר אמור לגבי שאלתך הנוספת. אכן, הדרך המפתיעה בה התרחש הדבר עוררה בוודאי רגשות עזים ותגובות נסערות במידת מה, אם כי כל הכבוד לך שהשתדלת לא להיכנס לפאניקה - אני רק יכולה לתאר לעצמי עד כמה היית מזועזעת באותן דקות. אין ספק שחווית שם סיטואציה שלא תשכח בקלות - על ידך.
בתך, לעומת זאת, תחזור מהר מאוד לשיגרת חייה - אם תאפשרי לה זאת. אפשרי לעצמך תהליך של אבל ועיבוד הארוע, אך בהתנהלותך איתה נסי כמיטב יכולתך להניח את שקרה מאחוריכן, שכן היא מסוגלת וראויה לכך. אמנם היא נכחה בארוע, אך הוא לא היה טראומטי עבורה (על פי תאורך), גם אם היה חריג. לכן, לעניות דעתי, אין סיבה לדאוג שהוא יצרב בזכרונה.
אני מקווה שהימים הנוקפים בין שאלה לתשובה מוכיחים את טענתי כי בתך מתמודדת עם השינוי ויכולה לו. מקווה שכך יהיה גם איתך.
בברכה, דפנה.