מעבר למיטת מעבר

גיל שנתיים הוא בהחלט גיל מתאים למעבר למיטת "גדולים". עם זאת צפויים (אך לא הכרחיים) להיות בהתחלה קשיים מסויימים אשר נובעים מתהליך הסתגלות שהפעוט צריך לעבור. קשיים אלה עלולים להחמיר כשההורים לא לגמרי בטוחים לגבי המעבר. וברשותכם אומר שיש לי תחושת מה שזה מה שקורה במקרה שלכם...
אני מתרשמת שלא אירגנתם, בינכם לבין עצמכם, את דפוס השינה אותו אתם רוצים לעצב בבית. אתם מבולבלים ולא יודעים להחליט מה בעצם יהיה טוב עבורכם ועבור הילדים השונים. אתם כנראה גם לא נמצאים תחת אילוצים שכופים עליכם ביצוע של ההחלטה.
מכיוון שאין מדובר בענין חד משמעי, עצתי לכם, ההורים, היא לשבת ולדון על האפשרויות השונות, לבחון את היתרונות והחסרונות של ההחלטות השונות, ולבסוף לקבל החלטה שאיתה אתם שלמים ואותה אתם מסוגלים ליישם. ככל שתהיו יותר בטוחים ויותר נחרצים בהחלטתכם - כך תחסכו מן הילדים את הבלבול ותהליך ההסתגלות יהיה קצר יותר.
לילה טוב...
דפנה.

את אכן צודקת לגבי ההתלבטות שלנו... בכל מקרה, החלטנו לפצל את המעבר לשני שלבים. בשלב ראשון - להעביר את הפעוטה למיטת מעבר, ובשלב שני להחליט אם להעביר את אחיה התינוק לחדרה או להעביר אותה לחדרה של אחותה הגדולה. היום החלטתי להיות מעט יותר נחושה לגבי מיטת המעבר, כי נראה לי מעט אבסורדי לחזור אחורה למיטת תינוק (לא אקנה מיטת תינוק נוספת עכשיו...). בצהרים ישבתי לידה, עשינו טקס השכבה ארוך של כל הבובות שהיא אוהבת ואמרנו שהן כבר גדולות וישנות במיטה של גדולים, כמוה. אחר כך, ישבתי לידה במיטה, עד שנרדמה (התהליך לקח כמעט חצי שעה!), ונראה לי שאמשיך בדרך תובענית זו (במיוחד כשיש לך 4 ילדים, הגדול עוד לא בן 8, והקטן בן חצי שנה... ותובעני למדי...) עד שתתרגל. מיטת התינוק הריקה נשארת בחדרה מיותמת בינתיים. מה דעתך?

דעתי היא שהתקדמת יפה לקראת מטרתך, ושגם שיקולייך הם נכונים והגיוניים. אני שמחה לשמוע שהבנת את נושא הנחישות ויישמת אותו.
אני מקווה שבהמשך תעברי לשלב הבא בתוכניתך, וכמו כן שעם הזמן תהיי מסוגלת להשכיב את ביתך לישון מבלי לשהות לידה - חצי שעה זה הרבה זמן מבוזבז עבור אמא לארבעה... (מה גם שעם הזמן עלולה חצי השעה הזו לא להספיק לביתך).
האמיני ביכולתך להשיג כל מטרה חינוכית שאת מאמינה שהיא טובה עבור ילדייך ועבורך.
בהצלחה, דפנה.

אתמול ישבתי לידה 3!!! שעות, והילדה נרדמה לבסוף אחרי 11 בלילה במיטת התינוקות.. וזאת לאחר שביקשה מיטה זו במפורש. האם מוצדק לדעתך להתעקש כל כך על משהו שלא בטוח שהילדה בשלה לקראתו? זה דומה קצת להתעקשות על גמילה מטיטולים כשהילד אינו בשל, לא? אולי בגיל מאוחר יותר הכל היה הולך חלק, ואולי היא מקשרת את המעבר ללקיחת המיטה לטובת אחיה התינוק ולכן אינה מוכנה לכך? אני קצת אובדת עצות, ובעלי אינו מוכן לכל הסאגה ורוצה שנקנה מיטת תינוק נוספת. מה דעתך? שוב, תודה.

ברמה החינוכית העקרונית מוצדק בעיני להתעקש רק על מה שאנו בטוחים לגביו. זאת גם ניסיתי להבהיר בתשובותי הקודמות: את כל סימני השאלה ובההתלבטויות רצוי לפתור ל פ נ י שמתחילים את התהליך החינוכי, ולא אחרי שמגלים שהפעוט לא מעוניין מדי לשתף פעולה. תגובה אי הסכמה או שיתוף פעולה של ילדים היא שכיחה לגבי הרבה מההחלטות החינוכיות שלנו, אך למזלם ולמזלינו ברוב המקרים איננו נותנים לרצונם להניא אותנו מהחלטותינו החינוכיות - זו הרי בדיוק מה שאנו מכנים: הצבת גבולות. תפקיד הילדים - לבדוק גבולות, תפקיד ההורים - להציבם, ויהי מה, גם אם הילד מתנגד לכך.
לפיכך, שוב אייעץ לך לשקול את כל הנתונים מראש, לגבש החלטה ברורה ולא הססנית - תהא אשר תהא, ואז לבצעה.

לא כל דבר עדיף לדחות לגיל מאוחר יותר. יותר מכך - לא פעם גרירת רגליים הורית שכזו, שנובעת מחולשה בסמכות ההורית, עלולה להזיק.
זו, אגב, דעתי גם בנושא הגמילה מחיתולים, ולכן אינני מסכימה עם הנחתך. מאמר שלי בנושא ניתן למצוא באתר שלי שכתובתו מופיעה לעיל.

לגופו של ענין: אינני חושבת ששהות ליד מיטת התינוק/פעוט/ילד היא הדרך הנכונה להשכיבו לישון. הפעוט צריך ללמוד להרדם בכוחות עצמו במיטתו. השהות לידו אינה מועילה לו, נהפוך הוא! : היא מאלצת אותו לעמוד על המשמר ולא להרדם, שכן הוא יודע שברגע שירדם - ההורה יסתלק.
לפיכך, עדיף שההורה ישכיבו, יצא מהחדר למספר רגעים ויחזור שוב על פי הצורך, וחו"ח, עד שהילד ירדם. וכך, מלילה ללילה הזמן המוקדש לכך אמור להתקצר.
בהצלחה, דפנה.

ובכל זאת... בנסיבות הקיימות משמעות השמתה של "סמכות הורית" ליישום ה"גמילה" ממיטת תינוק הינה ריצה אחר הילדה שקמה ללא הרף ממיטתה במשך מספר שעות לאורך מספר לילות. כרגע משפחתנו אינה מסוגלת לעמוד בכך, ואיני רואה טעם להתעקש על עניין שיבוא זמנו בעתיד כנראה ביתר קלות. ישנם מספיק עניינים אחרים להתעקש עליהם בגידול ילדים ולהחיל עליהם סמכות הורית. אי לכך, החלטנו כי אנו דוחים את "הגמילה" שתגיע באופן טבעי וחלק מאוחר יותר, כאשר הילדה תהיה יותר בשלה לכך רגשית. לעתים אנו מחליטים החלטות מתוך הנחה שגויה, כי ילדנו בשלים ליישם אותן. ואולם, כמו בכל תחום אחר בחיים, מותר גם לנו, ההורים, להיווכח כי שגינו, ובמקרה זה לחזור בנו מהחלטתנו. אינני חושבת כי בנסיבות אלו מדובר בויתור על סמכות הורית. סמכות הורית היא מושג הנמדד לאורך זמן ולא נקודתית. תודה על העזרה, אם אזדקק אצור קשר.

אני לחלוטין מסכימה איתך שלהורים ישנם מספיק עיניינים שעליהם יש להתעקש, ולכן עליהם להכניס סדר עדיפויות בהתאם לחשיבותם של העיניינים ו/או ליכולותיהם להפנות משאבים ואנרגיות לעיניינים השונים. ולכל הורה סדר העדיפויות שלו.

מתוך ניסיוני בעבודה עם הורים רבים אני יודעת שלא פעם הורים, המתקשים נקודתית בהצבת גבולות, עשויים לעשות לעצמם רציונליזציה ולטעון שאין הם נוקטים במהלך מסויים לא משום שאינם רוצים להתמודד עם הקושי שבכך, אלא משום שזה לא מתאים לילד. בכך הורים פוטרים את עצמם מהאחריות לנקוט בהצבת גבולות. הדוגמאות לכך רבות ומגוונות, בכל תחום של טיפול וחינוך ילדים.

במקרה שלכם, עלייך לבדוק עם עצמך בכנות מה גרם לך לשנות את החלטתך: האם הסיבה היא "כרגע משפחתינו אינה יכולה לעמוד בכך" או " הילדה אינה בשלה רגשית".
חשוב לי להבהיר שני דברים:
ראשית - אני מאמינה שפעוטה בת שנתיים בשלה לחלוטין לישון במיטת נוער, ואין לי סיבה לחשוב שביתך אינה בשלה לכך. כמובן שזכותך לא להסכים איתי על כך.
שנית - יחד עם זאת, לחלוטין לגיטימי לטעמי, שהעיתוי של התהליך, נכון להיום, אינו מתאים לכם כלל וכלל. ואם אינו מתאים - בהחלט אל תעשו זאת. זה לגמרי בסדר להשאיר את המצב בקדמותו לעת עתה. התמודדות עם גידול ארבעה ילדים היא מאתגרת מאין כמוה, ואת רשאית להחליט שנכון לעכשיו, אתגר המעבר למיטה פשוט לא מתאים לך. אני אף מחזקת אותך לרדת מהנושא לפרק זמן מסויים עד שתחושי שאת פנויה לכך.

בעיני חשובה המודעות העצמית של ההורה. היכולת שלו להביט נכוחה ולהגיד לעצמו מדוע ולמה הוא פועל כפי שהוא פועל. אני מתקשה לתת תמיכה לעמדה ההורית המעבירה את האחריות לאי העשייה אל הילד ( לא פעם נועצים בי הורים לילדים בגילים בוגרים יחסית, שטוענים שילדם אינו בשל ל-היגמל מאכילת לילה/לישון במיטתו/ להיגמל מחיתולים/ להיגמל מבקבוק או ממוצץ ועוד ועוד) כשלמעשה מדובר בחוסר אונים או בהרמת ידיים של ההורה מול המשימה החינוכית שלפניו.
לכן כה חשוב שהורים יקדישו מחשבה רבה לקראת מהלכים מאתגרים, ורק לאחר שיהיו בטוחים לגמרי ביכולתם לממש את החלטתם - יגשו לביצוע מתוך הבנה שעלולים להיות קשיים שאיתם יאלצו להתמודד.

לעיתים אנו מקבלים החלטות מתוך הנחה שגויה שיש לנו את הכוח ליישמן, ומגלים כי שגינו. יהיה זה נכון אז לחזור בנו מהחלטתינו, ולדחות את יישומה למועד מאוחר יותר בו נהיה בשלים לאתגר.
לא מצופה מאיתנו ההורים להיות מושלמים, אך כן ניתן לצפות שתהיה בנו היכולת לקחת אחריות (ולא להטילה על הילד) על תהליכים חינוכיים, על החלקים הנכונים והמוצלחים שבהם, כמו גם על השגיאות והכשלונות.
בברכה, דפנה.