בגיל שנתיים וחודשיים

שלום הילה

אתחיל מהסוף...איני חושבת שאת צריכה עזרה מקצועית, מאחר שאת מתארת מצב שהוא נקודתי ושקשור במשבר שמשפחתכם עברה לאחרונה, עם האשפוז שלך והשלכותיו על שינוי שגרת חייכם, הלחץ היומיומי שהיה כרוך בו(טיפול בשני ילדים קטנטנים) והמתח הנפשי. נדרשת סבלנות רבה על מנת לחזור לחיי השגרה ויש לכבד ביטויי קושי מצד בתכם כתגובה למצב זה. עם זאת, שינוי בהרגלים קודמים אינו מסייע להשבת הבטחון והאמון שלה בכם.

בנוסף, את מממקדת את הקשיים שאתם חווים מול בתך בעיקר בתחום השינה. וזו הנקודה לשאול, האם היית פונה לעזרה בנושא העקשנות והמרדנות לולא המשבר לאחרונה? האם את ובעלך מרגישים חסרי אונים מול בתך בעקבות התנהגות זו? האם קבלת עזרה פיזית מסבים וסבתות (בשגרה, לאו דווקא סביב הניתוח) מקלה על ההתמודדות באופן משמעותי או שהקושי מתמקד בקשר שלך ו/או של בעלך עם בתך? האם הקושי נעוץ בעיקר בצורך להתחלק בין שני הילדים?

ספציפית לנושא השינה, מאחר והתמודדתם בכוחות עצמכם עם קשיי השינה של בתכם והצלחתם יפה להרגיל אותה לשינה עצמאית, נראה כי תוכלו לחזור ולעשות זאת וככל שתקדימו לשנות את ההרגלים הלא טובים שנרכשו לאחרונה -כך ייטב. נסו להזכר מה עזר אז לפרידה לפני השינה. שהייה ממושכת (מעל חמש- עשר דקות)לצד מיטת הילד בהמתנה להרדמותו אינה מומלצת. עדיף לצאת ולצפות למאחה ואז לחזור וחוזר חלילה. צפו לתהליך של כמה ימי התשה, אשר בסופו של דבר ישתלמו.

לי בעיקר יש רושם שמה שיכול בשלב זה לעזור הוא הרבה תמיכה ועזרה מסבים וסבתות, שיאפשרו לך מנוחה וגם חלוקת תשומת לב אישית ככל שניתן לכל אחד מילדייך...

בברכה,
אודט