הסתגלות לגן ומחלות...

שלום צביה

ראשית, תרשי לי לברך אותך עם כניסתו של בנך לגן-ארוע מרגש ביותר בחייכם!
בסך הכל, לפי תיארוייך נשמע שתהליך ההסתגלות של בנך לגן מתרחש טוב-יש הדרגה ובכל יום הייתה התקדמות, למעט המחלה נשמע שהתהליך היה נמשך יפה וחשוב לזכור את זה.
לשאלתך-האם להתחיל כמו מהיום הראשון כי בנך" שכח", תשובתי היא שלא. אמנם המחלה עצרה למשך תקופה קצרה את התהליך, אבל הגן הוא לא מקום חדש והחוויה של להיות שם בלעדייך ולאפשר לדמויות אחרות להרגיע אותו-הופנמה אצלו ברמה מסוימת ואין צורך להתחיל הכל מהתחלה.
חלק מהבכי ביום הרביעי קשור מן הסתם להרגשה הרעה שהייתה לו כשפיתח את החום.

הצעתי היא להשאיר אותו ביום ראשון בגן עם פרידה קצרה ולהיות בקשר טלפוני עם הגן לאורך הבוקר. חשוב שתתני אמון בגננת שהיא תפעיל שיקול דעת נכון אם תרגיש שיהיה לו יותר מדי ותתקשר אלייך לקחת אותו. כדאי בכל אופן שלא יישאר לישון בגן ביום הראשון. השהות שלך עמו בגן החל מעכשו תבלבל אותו מאחר שהוא כבר התרגל שלהיות בגן זה בלי אמא.

לגבי הקושי בהתמודדות בבית-אחרי מחלה לוקח זמן לילדים לחזור לדפוסים הקודמים. חשוב שאת תזמי בהדרגה חזרה לשינה במיטה שלו ובאופן כללי ככל שניתן עדיף להשאר בחדר הילד סמוך למיטתו כמה שצריך מאשר לקחת אותו למיטת ההורים, שאז קשה יותר להחזיר חזרה למיטתם.

לסיום-אכן לא פשוט להתמודד עם מחלות לבד..איני יודעת מה הסיבה לכך שאת מתמודדת לבד בגידול בנך, אך הייתי מציעה לך ככל שניתן להעזר בסבא/סבתא, בייביסיטר אפילו לשעה וכו'..את צריכה להיות עם כוחות כדיי שתוכלי לעזור לבנך להתמודד עם השינויים בחייו.

בהצלחה!
אודט

תודה אודט על תשובתך המהירה. אני מתמודדת לבד כיוון שאני עוברת עכשיו תהליך פרידה מבעלי שעזב את הבית ואני בטוחה שגם זה משהו שמאוד משפיע על הילד כיוון שאבא פתאום "נעלם"... לצערי אין גם סבתות וסבים בסביבה, ההורים של בעלי בעמדה של לא להיתערב ואימי בחו"ל כרגע. הבן שלי ישן איתי בחדר כיוון שיש לו מיטה ליד המיטה שלי והדרך מהמיטה שלו למיטה שלי היא מאוד קצרה ומאוד רצויה מבחינתו. ועם כל השינויים שאנחנו עוברים עכשיו פשוט גם אני הרגשתי שאני רוצה אותו לצידי במיטה ועכשיו אני מבינה שלא הייתי צריכה לעשות את זה כיוון שהדרך חזרה הרבה יותר קשה... יום ראשון הקרוב אני מקווה שנחזור לגן ונמשיך את התהליך... ואני מאוד מקווה שיהיה בסדר תודה רבה

שלום אודט, חוץ מתהליך הגן וזה שאביו לא גר יותר איתנו יש סיכוי גדול שאנחנו נצטרך לעבור דירה בקרוב לבית של אמא שלי. בשבוע האחרון הוא נהייה ממש תלותי, הוא רוצה להיות רק איתי, אני לא יכולה לצאת לשניה מתווך הראיה שלו הוא ישר בוכה, רוצה המון על הידיים ורק שלי, לא מוכן ללכת לאף אחד. העניין שלפני כל השינויים שעברנו הוא היה ילד מאוד עצמאי, שיחק לבד שעות, אף פעם לא ביקש ידיים, והיה מחייך המון. עכשיו הוא רק בוכה ורוצה כל הזמן אותי. השאלה היא בעצם מה הנזק מכל השינויים? והאם שינוי ההתנהגות שלו צפוי לעבור או יכול להחמיר עקב מעבר דירה? אני מישדלת לתת לו כמה שיותר יחס וחום אבל אני רואה שככל שאני נותנת לו יותר להיתפנק אז המצב רק מחמיר. אני ממש ממש שבורה כבר מהכל ונורא קשה להיתמודד אבל יותר קשה לי עם מה שעובר עליו... תודה

בתקופה של שינויים כמו שאת מתארת(כניסה לגן חדש, פרידה מאביו) התנהגותו של בנך היא טבעית ואופיינית. חשוב מצד אחד שתהיי רגישה ותומכת עבורו כמו שאת מתארת משום שהוא זקוק ליציבות שבקשר, ולידיעה שגם כשדברים מסביב משתנים-הקשר נשאר איתן. מצד שני, חשוב מאוד להמנע ככל שניתן משינוי בהרגלים שבשיגרה-למשל, בנושא השינה שהזכרתי, בהרגלי אכילה (איפה אוכלים, איך מה ומתי..) בסדר היום שהיה עד כה (אם הייתם נוהגים לצאת לגינה אחהצ) וכו'.. השגרה במצבים אלו היא חשובה מאין כמוה על מנת להקנות בטחון בהמשכיות.
איני יודעת אם ישנם הסדרי ראייה של בנך עם אביו, חשוב שהוא לא ייעלם לו והמפגשים יהיו קבועים ככל שניתן.

לגבי המעבר לבית של אמך, אם יש לך אפשרות הייתי מציעה לך לחכות עם זה לפחות עד תום ההסתגלות בגן. גם אם מדובר בבית מוכר ואהוב על בנך, זהו שינוי משמעותי בשגרת חייכם ועלול להוות עבור בנך גורם דחק נוסף.

לסיום-פרידה של הורים היא אירוע קשה עבור כל ילד, אך יש להבדיל אותו מאירוע כמו מעבר לגן-שהוא אירוע נורמטיבי ולמרות ההתמודדות הלא פשוטה בהתחלה, זהו צעד מגדל עבור הילד וחשוב שתרגישי שלמה עם ההחלטה ושלא תרגישי שאת עושה נזק לבנך בשלחך אותו לגן.

אם כעבור תקופה מצבו של בנך(התלות בך, הבכי וכו') אינו משתנה, בהחלט מומלץ שתפני להתייעצות מקצועית על מנת לקבל ליווי עבורך ועבור בנך בתקופה זו של חייכם.

בברכה,
אודט