אמא חסרת אונים

שלום לאמא של הללי

קשה לדעת מה הבהיל את בתך באותה סיטואציה שבה הורמה על ידי אמך-אולי משהו מקרי בהחלט שלא היה נעים לבתך ובצירוף הנסיבות קישרה זאת לאמך, אולי תגובה מבהילה של אמך מתוך חוסר מודעות/הבנה לצרכים של הללי, ואולי משהו מתמשך עמוק יותר בקשר ביניהן(חוסר התאמה מבחינת טמפרמנט, למשל), אשר הגיע לשיא באותו יום ובתך לא יכלה להכילו יותר.

חשוב לכן להבין את מערכת היחסים בין אמך לביתך שקדמה לאירוע זה,מה היה טיב הקשר ביניהן, האם בתך נהגה לשהות שם לבד, האם אמך טפלה בה כמטפלת, האם יש משהו בבית של הורייך שמהווה איום עבור בתך? האם הליכה לאמך ברוב המקרים פירושה-פרידה של בתך ממך ומאביה?
אולי על זה היא מוחה בעיקר?
עצתי-

נסי לדובב את בתך(אולי אפילו כדאי שבעלך יעשה זאת, אולי תרגיש יותר חופשיה לומר על אמך דברים מולו מאשר מולך) ולהבין ממנה איך היא חווה את הקשר עם סבתה, מה כייף לה, מה פחות
התייעצי עם בעלך ונסי לשמוע ממנו מה דעתו על האירוע שהתרחש-בהיותך סובייקטיבית בראייה שלך את אמך, יש דברים שהוא יוכל להאיר עליהם באור אחר משלך.

נסי להפגיש בין אמך לבתך שלא במסגרת הבית של אמך, אולי מחוץ לבית-השארי לידן ונסי להנעים את האווירה ככל שניתן-בפעילות שאהובה על בתך, סתם ללכת לאכול גלידה ביחד, לקנות מתנה קטנה וכו'.

לבסוף, יתכן כי אמך תצטרך לשנות הרגלים מסוימים בהתנהלותה מול בתך, בהקשר לנושא ההתאמה ביניהן והטמפרמנט, ויתכן כי מדובר ב"לופ" שהועצם ללא סיבה של ממש, ועל מנת שאמך תזכה שנית באמון של בתך, צריך לתת לדברים להרגע ולאפשר לבתך להתקרב אל אמך בקצב שלה (ללכת לביקורים קצרים, לא להשאיר אותה להשגחה), תוך הסבר לאמך שאין צורך להיעלב, מדובר בתקופה שתעבור וכו'.. עד אז אין ברירה אלא לכבד את רצונה של בתך ולהעזר בדמויות נוספות.

בברכה
אודט

אודט שלום, קודם כל תודה על תשובתך. כנראה שלא הסברתי כראוי. ביתי היא בת 4 חודשים. כנראה שכתבתי 4 וחצי חודשים וזה בלבל. לכן אינני חושבת שהתשובה מתאימה לסנריו שלנו. אם תוכלי בבקשה לענות לי שוב בהתאם לגיל הילדה. ובלי קשר לגבי אימי, היא אישה מדהימה, מטפלת מדהימה היחידה שאני בעצם סומכת עלייה לכן זה מהווה עבורי בעייה כ"כ גדולה. היו אולי פעמיים שעזבתי את הילדה מרגע שנולדה וגם זה היה לשעתיים בלבד. אודה לך אם תוכלי לייעץ לי שוב.

אני מתנצלת על הבלבול, אכן בטעות חשבתי שכתבת 4 וחצי שנים, מסתבר שהעייפות עושה את שלה..

ולעניינינו-

מרבית הדברים שכתבתי אכן לא רלוונטיים כשמדובר בגיל 4 חודשים, למעט ההשערה שאכן מדובר בצירוף מקרים אומלל, שבו נראה כי בתך קישרה את דמות אמך בחוויה לא נעימה שחוותה באותם רגעים, רוב הסיכויים שלא נדע מהי לעולם... מכאן, נראה שנוצר סוג של "לופ" שהלך ותגבר את עצמו, לאור הרגישות שקיימת בכל מקרה ביחסים בין תינוקת-אמא-סבתא (וכשמדובר בנכדה ראשונה הרגישות בעיצומה), ההעלבות של אמך, הקשר הקרוב שלך אל אמך והתחושה שהיא היחידה שאת סומכת עליה בטיפול בבתך.

..אז איך יוצאים מ"הלופ" הזה?

מתייחסים למצב הנוכחי כאל תקופה שתחלוף, והיא אכן תחלוף ככל שתאפשרו לבתכם לשוב ולהתקרב אל אמך בקצב שלה, ולמרות אי הנעימות, תכבדו את העדפותיה הנוכחיות. בנוסף,המשיכי לשדר לאמך שאין מקום להסיק מתגובה זו על היכולות שלה כמטפלת וכסבתא נהדרת, הזכירי לה כיצד בתך הגיבה אליה לפני כן .

הביקורים ההדדיים חשוב שיימשכו, אפשר לשקול את התדירות, אך ללא "מבחני קבלה" מצד הסובבים, בנוסח -בואו נבדוק אם היא מוכנה כבר ללכת לסבתא. המשיכו להחזיק את בתכם בידיים ככל שתחפוץ, וממקום בטוח זה לאפשר לה להמשיך ולחקור במבטיה את הסובבים אותה, לרבות סבתא. אל תשקיעו בכך יותר מדי מאמץ, ככל שתעשו כן כך בתכם תרגיש את המתח הכרוך בכך, לרבות עוגמת הנפש של הסובבים.

בהצלחה!
אודט

אודט, תודה על תשובתך, בהחלט הכנסת בי קצת בטחון, כיוון ש ה מה שחשבתי שראוי לעשות והסביבה עירערה זאת בי. אני בהחלט הולכת לישם זאת תודה ושבת שלום.