שולחת הודעה בשנית....

שלום, אני אם לבת שנה ו-9 חודשים, ונולד לי תינוק לפני כחודש ימים בניתוח קיסרי. בתי- ילדה בכורה, נכדה ראשונה, ילדה נבונה שלא היתה בגן וגדלה אצל סבתא (אימי), מפונקת ורגילה לקבל הכל כמובן, חייכנית , חברותית , מושכת תשומת לב ובאמת ילדה מקסימה. בחודש האחרון, כפי שציפיתי, חלו שינויים משמעותיים בילדה, הפכה להיות עצבנית, בכיינית, פחדנית, לא מוכנה להתקרב לדמות שאינה מוכרת לה היטב (לדוגמא חברים שבאים לבקר, דוד שלא ראתה מספר ימים). אכן ציפיתי שיהיו שינויים אך לא ברמה שכזו. מאחר ואני בבית, ובעלי עובד במשמרות (ערב ובוקר) החלטתי להשאירה איתי בבית ולא לקחת אותה לסבתא כפי שהיתה רגילה. אני משתדלת לבלות בחברתה לבד, ללכת להצגות, לגן שעשועים, לטייל יחד וכו', ע"מ להתקרב אליה. את אחיה התינוק היא מקבלת מחד באהבה- מנשקת מחבקת ודואגת, ומנגד מתמרדת- מכה אותו, מושכת לו את היד וכו'. אני מודה- אני ובעלי גידלנו אותה כבת בכורה ב"ים של טעויות"- היא לא ישנה במיטתה (נרדמת וישנה איתנו במיטתנו לאורך כל הלילה, כשאנו מנסים להעבירה למיטתה היא מיד מתעוררת ובוכה), לא הכנסנו אותה למסגרת-גן (בעיקר בגללי כי הרגשתי בטוחה אצל סבתא), שעות השינה שלה אינן סדירות (היא יכולה גם להרדם בחצות לאחר שנלחמנו בה שתישן). היא עקשנית וחזקה מאיתנו נפשית (אנו לא מצליחים להציב לה גבולות, היא בוכה ואנו מרימים ידיים). אני מנסה לשתף אותה המון בחיי היום-יום עם התינוק החדש, (שתביא לי חיתול, שנכין לו חלב יחד, שנקלח אותו יחד וכיו"ב), והיא מקבלת המון חום ואהבה ממני ומהמשפחה הקרובה. כיום הגעתי למצב של ייאוש, אני אובדת עצות כיצד לפעול כלפיה, היא נורא רגישה, תינוקת בעצמה ועוברת שלב לא קל בחיים. היום אף הגעתי למצב של איבוד שליטה- הנקתי את התינוק (תמונה שביתי לא סובלת לראות) היא התקרבה ע"מ לתת לו נשיקה אך פתאום התחילה לתת לו מכות בראש, ניסיתי להעיף לה את היד הצידה והיא המשיכה עם היד השניה (נתנה לו לפחות 5-6 מכות בראש והוא כל כך קטן ) , איבדתי שליטה וסטרתי לה בלחי וזה גרם לה לשוק והיא חדלה מלהכות אותו, לאחר דקה בערך, שקלטה מה עשיתי לה, פרצה בבכי. אני לא סולחת לעצמי על כך ולא מוכנה שמקרה זה יחזור על עצמו, אך מרגישה שאני לא יכולה להתמודד לבד. כיצד יש ביכולתנו היום לשנות את שגרת החיים שלנו כזוג וכמשפחה, איך אנו יכולים לשנות את הרגלי השינה שלה? כיצד ניתן להיות יותר החלטיים מולה? באילו דרכים ניתן להקל עליה/לעודד אותה בשלב זה בחייה שיש לה אח קטן? האם זה זמן טוב להכניס אותה לגן? איך להסביר לה שלא מרביצים ושזה לא נעים לאחיה? בתודה מראש על תשובתכם ועצותיכם, סליחה על אורך השאלה.