גיל שנתיים הנורא?

שלום לענבל,
את מתארת מגוון של התרחשויות שכיחות ביותר המאפיינות את בני השנתיים (או ה 1:7 המפותחים...) ואת חוסר האונים הנלווה להתמודדות איתם. כפי שמקובל להגיד, הדבר הכי קבוע בתוקפת הגיל הזה, זה שהכל משתנה כל הזמן...דברים שהיו קלים מאוד (למשל השינה), הופכים לפתע קשים יותר, ולעומת זאת מוקדי קושי נוספים של עימות ומחלוקת רק צצים עוד ועוד. הסיבה לכל זה דווקא חיובית: הפעוטה שלך לומדת לתרגל את העצמאות שלה, מגלה שהיא ואימא לא חושבות את אותו הדבר, ומנסה לגבש את הזהות העצמית שלה, הכוללת דעות, עמדות, כוונות ותוכניות השונות מאלו שלך. והיא גם מגלה שזה מאוד כיף...אז לצד ההנאה שגגלומה בהתפעלות ממנה, מהשפה המתפתחת ומההשגים, ישנן הרבה מחלוקות בכל אותם רגעים בהם אתן לא חושבות את אותו הדבר ובוודאי יש הרבה כאלה....
הכלי המרכזי המלווה את התקופה הזו הוא יצירה משא ומתן: אין הכוונה להתפלמס איתה על כל עיניין - כי חשוב לזכור שאת המחליטה האחרונה, אך כן לתת מקום לרצונות שלה במידת האפשר כדי שהדעה שלה תקבל מקום והכרה. כדאי להחליט מראש על מה לא מתפשרים (למשל, שעת השינה או אכילת ממתקים וכו'), ובדברים בהם אפשר להתגמש לנסות לעשות את זה כדי לא לייצור תחושה בה רבים ומתווכחים על הכל, אחרת החוויה כולה הופכת למאבק אחד גדול ומתיש.
בוודאי יהיו ימים בהם תרגישי קשוחה מידיי, לע7מת ימים בהם תרגישי שהיא מטפסת עלייך כהוגן....נסי להישאר עקבית ותקיפה בהחלטותייך, זה יעזור לה להתארגן וגם לווסת את המאבקים מולך. וגם: אם יש לכן דיי זמן איכות של הנאה ומשחק משותפים בהם אתן מבלות יחדיו, את קשובה ופנוייה אליה (בלי עבודות בית, טלפונים וכו'), הרי שתרגישי פחות אשמה על הרגעים בהן את ממשמעת אותה או 'מחליטה עלייה'.
בהצלחה,
מיכל