גמילה לבת שנה וחודשיים_לדפנה תייר

אקדים ואודה ששאלתך גרמה לי נחת... מעודד לראות שיש מי שמוכנים לחשוב מחוץ למסגרת הנורמות הרווחות. עד עכשיו עשית עבודה מצויינת.
אתייחס לשאלותייך, לוא דווקא לפי הסדר:
אני מאמינה שתהליך הגמילה ייעשה ממשי ויתקדם כרצוי כאשר תפסיקי לחתל את ביתך (בשעות העירות) ותלבישי לה תחתונים רגילים. לטעמי, ההחתלה משדרת מסר מבלבל שכן הפעוט לא מבין שלמרות שיש לו חיתול הוא לא אמור להשתמש בו.
עלייך לנשום עמוק ולהתכונן לכמה ימים טובים של פספוסים. אין מה לעשות - זה חלק אינטגרלי מתהליך הלמידה. רק משהיא תתחיל לחוש ברטיבות שבמורד רגליה היא תעשה את ההקשר והלמידה. עלייך לארגן את הבית בהתאם (גילגול השטיחים, פרישת מגבות, סמרטוטים), לקרב את הסיר למקום בו היא נמצאת, ולהיות קשובה לסימנים ולאיתותים המקדימים את שיחרור הפיפי/קקי.
ההימנעות מן ההחתלה תאפשר גם לך ללמוד את לוח הזמנים שלה - כל כמה זמן בערך היא עושה פיפי - וכך תוכלי למנוע את הפיספוס הבא, עי"כ שתביאי אותה לסיר במעוד מועד.

יקח זמן מה עד שביתך תלמד לומר לך ולהתריע מראש שיש לה פיפי/קקי. לכן האחריות לעת עתה עלייך - להיות קשובה ולשים לב לאיתותים השונים שלה. עם הזמן היא יותר ויותר תיקח אחריות, תלמד להתאפק ואף תסמן/תאמר שברצונה להתרוקן.

התהליך לוקח מספר שבועות. תהליכים חינוכיים, ככלל, לוקחים זמן. יש בו נקודות הצלחה וסיפוק לצד העובדה שלעיתים הוא מייגע ומייאש, אך אני מקווה שתמשיכי בו עד לסיומו המוצלח, ואני יודעת שזה בר השגה.

ועיצה נוספת לסיום: הימנעי מלספר ולשתף אנשים רבים מדי בתהליך. מנסיוני, תמיד ישנן שם "נשמות טובות" שלא יאהבו את התעוזה שלך והחריגה שלך ממה שנהוג ומקובל, והם עלולים להעביר ביקורת, לרפות את ידייך וליספוק ידיים בהנאה אם וכאשר תתקשי.
האמיני בדרכך וזיכרי שאת נוהגת כהלכה לשם התפתחותה של ביתך.
בהצלחה, דפנה.

הי דפנה תודה על התשובה:) נראה לי שאנצל את הימים עד לאפריל לשם המשך תרגול ישיבה בסיר- לא רק היא לומדת להגמל, אלא גם אני פה לומדת לגמול:) אנו בתהליך כבר שבוע והולך לנו יפה מאוד. אני חושבת להתחיל לנסות ללמד את ביתי לסמן מתי יש לה פיפי/קקי. התלבטתי הרבה איזה סימן לבחור במיוחד שהיא עוד לא מדברת. החלטתי שאם תצביע על המכנסיים או תמשוך במכנס/ בחיתול זה יהיה לי סימן ברור דיו. סימן קולי לא יהיה לי ברור ואני עשויה לפספס אותו. וכשיתחמם יותר, עוד שבועיים אולי- אקח נשימה עמוקה ואכין את הבית לגמילה- ואלביש אותה בתחתונים ומכנסיים:) אקנה מראש הרבה זוגות להחלפה:) אני לא עושה זאת כרגע גם כי קר וגם כי אני זקוקה לעוד קצת זמן להתכונן לזה נפשית:) ענת

מתקבל הרושם שהתהליך אכן מתקדם יפה. יפה בעיני גם שאת מבינה כי בעצם לא רק בנך עובר תהליך, אלא גם את עוברת תהליך שהוא ראשוני מבחינתך. את מודעת לכך שאת זקוקה לעיתוי הנכון מבחינתך (כי מבחינתו הוא נמצא כבר ב"חלון ההזדמנויות") ואת נוקטת בדרך הנכונה כשאת נותנת לעצמך את הזמן "לתביית" על התהליך ולהלחליט ללכת על זה עד-הסוף. כשתחושי שאת שלמה וסגורה עם החלטתך לגמול - יהיה זה המועד הנכון לעשות זאת (רק אל תדחי את זה עד אין קץ :).

בענין הסימן שאת מנסה ליצור:
נסי לזהות משהו שממילא ישנו כבר ולהשתמש בו. עלול להיות לך קשה ליצור את הסימן שתארת. אני חושבת שדווקא סימון קולי הוא הסימן שיותר נוח ללמד/ללמוד/לזהות. לידיעתך: באותן חברות מסורתיות, בהן גומלים תינוקות בני מספר חודשים, האם נוהגת לבחור צליל מסויים כגון "פססססס" (לפיפי) או "אה-אה" (לקקי) והיא חוזרת על זה בכל פעם שהיא רוצה שהתינוק יעשה את צרכיו ו/או בכל פעם שהוא עוטשה את צרכיו. תוך פםרק זמן לא גדול סימון קולי זה הופך להיות מוסכם ומובן גם לאם וגם לתינוק.
בהצלחה, דפנה.