ילד של אבא

ניתן להבין שהעדפתו של בנך את אביו על פנייך לעיתים מעט מטרידה אותך. נטייה זו של ילדים להעדיף את אחד מהוריהם (לא פעם זה הפוך: ההעדפה הקיצונית של האם מטרידה את האב) שכיחה מאוד. כשהעדפה זו מופיעה בהקשר כללי שאינו מעורר דאגה, כמו במקרה שלכם, אין סיבה לחוש מוטרדים. בסופו של דבר - לכל אחד מאיתנו יש תקופות שאנו מעדיפים אנשים מסויימים על פני אחרים. יותר מכך: גם להורים יש תקופות שהם עשויים לחוש שהם מעדיפים ילד אחד על פני אחיו. זה בסדר, זה טבעי ולא צריך להיבהל.
לכן הגיוני וטבעי שגם ילד יחוש לפעמים העדפה של אחד מהוריו (בידקי הנחה זו על עצמך לגבי הורייך שלך...).
הדגש הוא על הזמניות של ההעדפה. ההנחה היא שעם הזמן ההעדפות עוברות תמורות ושינויים. זה כן בעייתי אם ההעדפה היא קבועה, מתמשכת וקיצונית.
במקרה כמו שלכם הייתי מציעה לך להרגע ולא "להילחם" בזה. עם זאת, ברמת העשייה חשוב שהילד יבין שלמרות העדפותיו, בסופו של דבר אתם ההורים הם אלו שמחליטים מי מטפל בו ומתי. אל תתנו יד לתופעה בה הוא מחליט ומשליט את רצונו עליכם. כמו כן תימכו זה בזו בפניו: למשל אם את מלבישה אותו והוא קורא לאביו, הסבירי לו בקצרה שאת מטפלת בו כעת ובעלך יכול לחזק את דברייך ולומר לו "עכשיו אמא מלבישה אותך!" .
חג שמח,
דפנה.