חרדת נטישה

שלום לדור,
הכניסה למסגרת חינוכית ראשונה הינה אירוע משמעותי ביותר בחיי הפעוט וההסתגלות עשויה לארוך זמן. על בתך להתרגל למקום חדש, עם חוקים חדשים, להכיר דמויות מבוגרות אחרות עליהן היא אמורה להסתמך וללמוד להתחלק בתשומת הלב עם עוד ילדים שאינה מכירה. זאת משימה קשה ומסובכת וזה עשוי לקחת זמן, חשוב מאוד ללוות אותה ולסייע לה בתהליך הזה. ישנם ילדים שבשלב הזה גם חווים משבר אמון מול ההורים - הם כועסים על ההורה שהולך ומגיבים בכעס ובתסכול. בתקופה זו ילדים גם נוטים יותר להיצמד אל ההורים כדי להבטיח שלא יעזבו אותם.
לא תארת את המסגרת שבחרת עבור בתך (המתוקה מאוד!! תודה על התמונה היפה!), ולא תארת כיצד קלטו אותה שם (למשל, האם נעשה תהליך הדרגתי בו בכל יום השארת אותה מעט יותר?).
בדרך כלל עם קליטתם ילדים נמצאים זמן קצר בגן, בליווי ההורים, בתהליך אשר מלווה על ידי הצוות עד שהילד מוכן להישארות ממושכת יותר לבדו.
עדיין, היכולת להסתגלות תלויה במידה רבה במזג וביכולת לוויסות עצמי. איך היית מתארת את יכולת ההסתגלות שלה בתחומים אחרים? למשל, לאנשים חדשים, למקומות חדשים או למזון?
בכל מקרה, התיאור שלך את בתך מאפיין מאוד ילדים שנקלטים במסגרת חדשה. זה לוקח זמן ונדרשת סבלנות. כדי לסייע בהשתלבותה כדאי בבוקר לעזור לה לבחור פינת משחק נעימה, לעודד אותה להתחיל בפעילות כשאת נמצאת לידה וכשהיא כבר עסוקה ושקועה ואת מחליטה לצאת, להיפרד וללכת. חשוב: לעולם לא ללכת מבלי להיפרד!!! גם אם היא בוכה אסור להיעלם, זה מפר את יחסי האמון ביניכם ולטקס הפרידה ישנה חשיבות גדולה. לעיתים ניתן להיעזר באיש-צוות לשם כך, אך כדאי לא "להעביר" פעוטה בוכה מזרועותייך אל ידי הגננת ועדיף שהיא תשב לידה במשחק במקומך. חשוב לדבר על אנשי הצוות - להזכיר את שמותיהם בבית ובדרך לגן.
אני מזמינה אותך לשוב ולקרוא דיונים נוספים על כניסה למסגרות חינוכיות שהיו בפורום שלנו (והיו הרבה...).
אם חולפים מספר שבועות ועדיין אין כל שינוי או הטבה בהסתגלות ובפרידה מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית.
בהצלחה,
מיכל

רציתי ליין שהיא בפעוטון פרטי עם עוד 13 ילדים וגם לציין שעברנו דירה באותו השבוע שהיא ניכנסה לפעוטון

אבל ההתנהגות שלה מסתסקלת אותי יש לציין לפני כמה ימים הייתי איתה בחוץ והיא התחילה בהתקף זעם שלא נירגע עד שהגעתי הבייתה שזה היה בערך(חצי שעה מסתקלת וארוכה ביותר)
היא התחילה לקום באצמע הלילה בבכי מתוסקל היא התחילה לזרוק את עצמה לריצפה ולהרביץ לעצמה ולנגוח עם ראשה ברציפה מה שלא היה בחיים קודם היא היתה ילדה מאוד חברמנית ושמחה כל מי שמתקרב אליה ה היא זורקת את עצמה לריצפה לא רוצה שירימו אותה הייתי שמחה לקבל יעוץ על זה תודה רבה..

העובדה שעברתם דירה בשבוע בו בתך נכנסה לפעוטון הינה פרט משמעותי ביותר: מדובר בשני אירועים מעוררי חרדה ומתח, מחייבים יכולת הסתגלות ועמידה בשינויים וזה מאוד קשה בגילה הצעיר. בהעדר מילים לתאר את רגשותיה: כעס, בלבול, תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים, בתך פונה להשתמש בהתנהגות ועל כן מגיבה בבכי ובתסכול שתארת. אני משערת שהיא חווה כעת משבר באמון אתכם: השינוי מבחינתה בלתי צפוי ואין לה עדיין את הכלים להתמודד עם זה. זו הסיבה שהיא מגיבה בכעס, ואף בהתפרקות, כאשר אחרים ניגשים אליה.
בתקופות מעין אלה, של שינוי משמעותי כל כך, חשוב מאוד לנסות לצמצם ככול הניתן את מוקדי הקושי האפשריים על ידי ניסיון להימנע משינויים נוספים וליצור תחושת שליטה. כלומר, לא מומלץ להרבות בפרידות נוספות ממנה, חשוב לאפשר לה זמן רב ככול הניתן עם ההורים, עם הצעצועים המוכרים לה ולהיצמד לשגרת היום המוכרת לה. אני מניחה שזה קשה לביצוע בימים אלה - גם בגלל שאתם בוודאי בהתארגנות בבית החדש וזה מצריך הרבה סידורים ועיסוקים, וגם בגלל שמדובר בתקופת חגים, בה אין שגרה ורצף, ולכן הינה מבלבלת עבור הרבה ילדים. בתך עדיין לא הסתגלה לחייה החדשים, והנה כבר הכל מתבלבל שוב.
כדאי מאוד להרבות במילים ובהסברים: גם אם נדמה שהיא לא מבינה הכל, חשוב שהיא תתרגל לשמוע אתכם מרגיעים אותה במילים. ההרגעה יחכולה להיות גם לגבי היציאה לגן ("את תלכי לגן, תפגשי שם את (שם המטפלת) שתשחק איתך ותעזור לך, אחרי הצהרים אימא תבוא לקחת אותך ונשחק בבובות שאת אוהבת" וכדומה) וגם לגבי התקפות התסכול שלה ("את כועסת עכשיו כי רצית להישאר עם אימא").
נסו להימנע משינויים נוספים ומדרישות חדשות בזמן הקרוב - גם ככה היא עברה הרבה עכשיו וזה לא הזמן למוקדי קונפליקט נוספים (מעבר למיטה חדשה, גמילה ממוצץ או מחיתולים וכדומה).
אם התופעה של הטחת הראש ברצפה אינה חולפת בקרוב, וכן נמשכות ההתעוררויות בלילה, כדאי מאוד לפנות לייעוץ מקצועי.
בהצלחה,
מיכל