הבת שלי בת שלוש וחצי ועדיין עם טיטו

שלום נורית

מדברייך עולה ייאוש לאחר שלהרגשתך ניסית כל שיטה אפשרית לגמילת בתך מחיתולים. נשמע גם שבתך חווה מצוקה רבה סביב נושא הגמילה. את מחפשת פתרון לבעיה ואני מרגישה שאנחנו לא יודעים מספיק מהי הבעייה.
אוכל לכוון אותך מעט בשאילת שאלות על התפתחותה של בתך ועליך, על מנת לנסות להבין מה מונע מבתך להגמל.גמילה מחיתולים דורשת בשלות פיזיולוגית, קוגניטיבית ורגשית. כאשר התנאים הללו מתקיימים, מצד ההורה נדרשת שיטתיות, עקביות (למשל לנסות לאורך מספר ימים בשיטה אחת ורק אז לעבור לאחרת) ופניות רגשית.
איפה בכל התהליך הזה את יכולה למקם את הקושי? מתי התחלת לראשונה עם הגמילה וכיצד הגיבה בתך אז? האם היא מבטאת את עצמה ואומרת מדוע היא לא מוכנה/ממה היא חוששת? איך את מרגישה מעבר לכך לגבי הקשר ביניכן?האם רצונותיה וצרכיה של בתך מובנים לך? כיצד עברה בתך עד כה תהליכי גמילה בתחומים אחרים?(מוצץ/בקבוק/הנקה/חפץ מעבר).

באופן כללי אוכל לומר רק שככל שניטיב להכיר ולהבין את צרכי הילד, כך נוכל לעזור לו באופן מותאם יותר לעבור מטלות התפתחותיות בצורה שתחזק אותו ואת עצמאותו. חשוב להמנע ממאבקי כוחות ולחצים מיותרים, מאחר שהגמילה בסופו של דבר תתרחש, השאלה היא איזה רשמים היא תותיר בנפשו של הילד.

אם בתקופה הקרובה המצב אינו משתנה מבחינת תחושת חוסר האונים שלך והמצוקה של בתך, אני בהחלט ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי שילווה אתכן באופן אישי.
בברכה,
אודט

אכן יש ייאוש מסויים מבחינת הגמילה מטיטולים של ביתי.
אנסה לענות על כל שאלותייך באם זה יכול לעזור לנו בעניין.
את הגמילה של ביתי התחלתי כבר לפני כחצי שנה כאשר היא החלה לעשות את צרכיה בסיר לפחות פעמיים. משום מה היא הפסיקה וסירבה בתוקף להמשיך את התהליך.
בתקופה זאת חשוב לציין , נולדה אחותה הקטנה.
לאחר התייעצות עם רופאת טיפת חלב והאחות, ייעצו לי להניח לה מספר חודשים בשל השינויים שחלו בחייה.
לאחר חודשיים ניסיתי שוב אך הפעם בישבנון.
הילדה עלתה פעם אחת וכפי הנראה הישבנון לחץ לה ומשם זה רק התדרדר.
בכל פעם שהצעתי לה לעשות פיפי בסיר או בשירותים הילדה החלה לבכות שהיא רוצה בטיטול.
כאשר נשאלה על ידי אנשים איפה עושים פיפי היא ענתה: בשירותים. מה שאומר לנו שהילדה יודעת איפה עושים את הצרכים.
גם במעון שלה נסיו איתה פעם אחת ליד החברים שלה שכבר גמולים והילדה החלה לבכות, הגננות לא לחצו על מנת שלא ייגרם לה נזק נפשי גדול מזה)
הגענו לשלב ההפתעות. הקראנו לה סיפורים, הקרנו לה את בלי טיטולים והבטחנו לה "פיפי פרס:.
כלום לא עזר!
היום גם אם אני רוצה לתת לה מתנה ללא תנאים היא פוחדת שזה קשור לפיפי פרס ונמנעת לקחת .
גם תחתונים היא לא מוכנה להלביש אפילו שאני מראה לה שגם לאמא יש וזה לא כואב.
בספטמבר היא אמורה להיכנס לגן עירייה ושם הבהירו לי חד משמעית שאם הילד עושה בתחתונים קוראים להורים. שם אין טיטולים..
ומשם נובע הלחץ שלי.
כאשר פניתי לייעוץ מקצועי אמרו לי להניח לה ושיש ילדים שעד גיל 5 נמצאים עם טיטולים .
האם זה הפתרון???
אודה לך על עזרתך.
נורית

נורית שלום

ראשית, קבלי התנצלותי על העיכוב במתן התשובה.

שנית-ניתן להתייחס לתהליך הגמילה כתהליך למידה לכל דבר ואז הייתי מציעה לך לפנות לגישה התנהגותית כמו זו שמייצגת דפנה תייר בפורום הנוכחי.
אני אישית מאמינה בגישה שלוקחת בחשבון את המוטיבציה של הילד לגמילה וזה אומר שכאשר הילד בשל לגמילה מיתר הבחינות (אגב, האם בתך מתריעה לפני/אחרי עשיית הצרכים?) והקושי הוא בעיקר רגשי-חשוב להבין מה המשמעות של הגמילה/הפרידה מטיטול, עבור הילד הספציפי.

תארת בפירוט את התהליך שעברת עם בתך בחצי השנה האחרונה בניסיונות הגמילה, אך חסרה לי עדיין נקודת המבט שלה לגמילה וההסבר שלה מדוע היא מסרבת לשבת בשירותים/להוריד טיטול. האם היא מדברת על פחדים מהאסלה? האם היא מדברת על רצונה להיות קטנה/תינוקת? האם גם ביתר התחומים בהם היא נדרשת לתפקד כגדולה היא מסרבת לשתף פעולה ומדוע? כיצד היא מתמודדת באופן כללי עם הולדת אחותה?

אני בכל אופן הייתי ממליצה כן לפנות לייעוץ מקצועי על מנת לברר מה מקור הקושי, גם אם הייתי מניחה לנושא הגמילה לעת עתה. זאת בהנחה, שמרגע שתיטיבו להבין את צרכיה של בתכם ותענו אליה בהתאם, כך תגדל יכולותה להתמודד עם מטלות התפתחותיות בהתאם לגילה, כמו גם יכולתה להתמודד עם מיקומה החדש במשפחה.

בברכה
אודט