התקפי זעם

שלום אמא לשניים

נשמע שבתך מקדימה את גילה בכל הנוגע להפגנת רצונותיה וכי היא מוחה בתוקף בכל פעם שהעולם סביבה אינו נוהג כפי שהיא מצפה. היא חווה תסכול רב הגורם לה להתקפי זעם. על מנת להבין את הסיבה לתסכול, חשוב לבדוק האם מדובר במזג שמאפיין אותה מאז הוולדה, האם היא מתקשה לשאת תסכול במיוחד בתקופה האחרונה בשל שינויים בשגרת חייכם, או האם התסכול נובע מכך שהיא מתקשה ללמוד את תגובותיכם, מאחר והן משתנות (פעם כן נענים לבקשותיה ופעם לא)?

בכל מקרה, לשאלתך, לא הייתי מתעלמת ממנה-אף אחד לא רוצה שיתעלמו ממנו כשהוא כועס. הייתי מסבירה לה בקצרה מדוע נאלצת לסרב לרצונה "זה מסוכן ואני רוצה לשמור עלייך", משתתפת בצערה "אני יודעת שאת מאוד רוצה להחזיק את זה ביד אבל אי אפשר" מציעה לה תחליף במקום "את זה אני כן מרשה לך להחזיק כי זה לא מסוכן". בכל מקרה, לא הייתי משנה את עמדתי בעקבות ההתפרצות, התסכול הוא חלק מהלמידה של עקרון המציאות (מה מותר ומה אסור). אם היא משתטחת על הרצפה הייתי בודקת מה יעזור באותו רגע, לנסות להרגיע אותה על ידי מגע/קירבה/מילים מרגיעות, או דווקא להניח לה לנפשה (כל עוד היא לא פוגעת בעצמה) עד שתרגע, ולומר "אני רואה שאת כרגע מאוד כועסת, זה בסדר, אני כאן אם את צריכה אותי".

בהצלחה
אודט