בת שנתיים וחודש עם חרדה מפינה בסלון

מעניין היה לנסות ולהבין יותר מה עורר בביתך תגובת חרדה כה חזקה ממשהו סתמי לכאורה.
אפשר להבין את הקושי שלכם לגלות סובלנות וסבלנות להתנהגותה, למרות שהיא מבטאת מצוקה אמיתית.
בהכללה הייתי אומרת שעומדות בפניכם שתי אפשרויות, שתיהן מבוססות על שיטת הטיפול ההתנהגותי בפוביות, ואתם תבחרו את זו שנראית לכם מתאימה יותר לכם ולבתכם:
הראשונה - בהרבה רבה הרבה סבלנות, לאורך אין ספור פעמים, אתם לאט לאט תתקרבו לאיזור הסלון, תוך שאתם יוצרים התנייה חיובית במיוחד להתקרבות הזו. למה הכוונה? למשל - תוך שהיא על ידייך, רגועה ובמצב רוח טוב, את מפנה את תשומת ליבה לצעצוע או למאכל שהיא מאוד אוהבת, שנמצא בכניסה לסלון. לאט את מתקרבת איתה, מתיישבת במקום ונותנת לה להינות ממנו. בהמשך את יוצרת מצב דומה, הפעם קצת יותר לכיוון פנים הסלון, ושוב נעצרת במרחק שבו ביתך עדיין לא מראה סימני מצוקה. כך, בהדרגתיות מתוכננת היטב, את מגיעה בסופו של דבר למצב בו ביתך חשה בטוחה להיות בסלון.
השניה - תוך שאת נושאת את ביתך בידייך, כשהיא במצב רוח בסיסי חיובי, את נכנסת איתה לסלון. למרות צרחותיה והתנגדותה העזה, את לא מאפשרת לה לסגת מהמקום, תוך שאת מרגיעה אותה בטון נעים, במגע אוהב ובחיבוק נוסך ביטחון. את יושבת על הספה כשהיא עלייך ומבהירה לה שעד שהיא לא תרגע אתן לא תזוזו משם. חשוב ביותר שאכן תישארי במקום היוצר אצלה מצוקה ע ד ש ה י א נ ר ג ע ת לגמרי, גם אם זה יקח דקות רבות. בשום אופן אל תישברי ותיכנעי לבכייה ותצאי איתה מהסלון, משום שאם תעשי כך את תחזקי עוד יותר את תגובתה השלילית המקורית. לעומת זאת אם תצליחי להגיע למצב בו היא נרגעה לבסוף (אפשר לתת לה דבר מתיקה מסויים על מנת לעזור לה להירגע) את בדרך לפיתרון סופי של התנהגותה החרדה.
בהצלחה, דפנה.