גמילה מחיתולים-שאלה לדפנה תייר

ראשית - כל הכבוד על היוזמה ועל גילוי האחריות, למרות העיצות הרווחות, ועל הפעלת ה"שכל הישר" מתוך הבנה שאם תחכי עד שבנך יועיל בטובו ליזום גמילה את עלולה לחכות עוד הרבה זמן.
אל דאגה - בנך מוכן והיה מוכן מן הסתם כבר חודשים רבים (ולדעתי - אף שנים). ההבדל הוא שכעת את מוכנה לתהליך, ואת מבינה שכמו הרבה תהליכים חינוכיים גם תהליך זה צופן בחובו קשיים מסויימים. אך קשיים אלו אינם אמורים לרפות את ידינו, וכהורים אנו חייבים לקדם ולעזור לילדינו לעבור לשלב הבא בהתפתחותם.

באומרי שעל ההורים ליזום ולקחת אחריות על התהליך, משמעות הדבר שההורים אינם פסיביים. ברור שבנך יפספס - הרי כל חייו, עד כה, היה ארוז בתוך חיתולים בהם עשה את צרכיו איפה ומתי שהתחשק לו. הוא לא יודע אחרת ולכן זה גם מה שהוא עושה בתחתוניו. אך את יכולה וצריכה להיות אקטיבית:
לימדי את שפת הגוף שלו לפני שהוא עושה את צרכיו, לימדי את לוח הזמנים שלו, ובהתאם תיזמי לקיחה שלו לשרותים. שימי לב: אל תשאלי אותו אם יש לו פיפי/קקי או אם הוא רוצה לעשות. על שאלות שכאלה תקבלי 99% מהפעמים תשובה שלילית, עם או בלי קשר למציאות. לכן - קחי אחריות והוליכו אותו, בנועם אך בנחרצות, לשירותים בכל פעם שאת מאמינה שהוא צריך.
רק בהמשך הוא ילמד להקדים ולומר שיש לו. זה יבוא, אל תדאגי. אך כעת, בימים הראשונים, האחריות היא שלך. היא תעבור אליו בהדרגה בהתאם להתקדמותו.

לסיכום:
לא, לא, לא להחזיר את הטיטול! שלושה ימים ואת מרימה ידיים? מה את משדרת לבנך כשאת עושה זאת? שאין לך סבלנות? שאין לך יכולת התמדה? שאת לא מאמינה בו שהוא מסוגל להיגמל?
והרי את כבר יודעת שזה שתידחי את זה עוד ועוד זה לא מבטיח לך שיהיה יותר קל אז.

ולא - אל תשלחי אותו לגן עם חיתול (אך שילחי אותו עם בגדים להחלפה...). הצוות שם אמור (ואני מאמינה שכך גם יהיה) להתגייס ולעזור לך בתהליך, ואל תתני להם לרפות את ידייך בכל מיני אמירות על אי המוכנות שלו.

הדבר הנכון הוא להמשיך, מה גם שמחכה לך הגן העירוני והלידה...
את תמשיכי, ואת תתעקשי על השגת מטרתך שהיא לטובתו של בנך, ואם הוא ישתף פעולה יהיה יותר קל, ואם הוא לא ישתף פעולה יהיה פחות קל - אבל את את חובתך תמלאי ותצליחי לגמול את בנך כראוי.
בהצלחה, דפנה.