אובייקט מעבר- כן\לא?

שלום טובה,
את צודקת בשאלתך האם זה בכלל אובייקט מעבר....הרי כל הרעיון הוא להשתמש בחפץ שמזכיר את אימא, שמאפשר תחושה של רוגע, נחמה ובטחון כמו אימא, אך אינו אימא...לכן לרוב ילדים בוחרים חפץ כמו בובה רכה (שאימא קנתה...), חפץ נעים אחר (שמיכה או חיתול בד ואף חולצה של אימא). השימוש בשערות שעל ידייך הוא בעצם השימוש בחלק ממך: יש בכך את הערך המנחם והמרגיע אך זה לא יכול להיות שימושי בהעדרך....מדובר לרוב בהרגל שהשתרש, יש לא מעט ילדים שבוחרים לשם כך את שיער ראשה של אימם, את אוזנה וכו' (ועל כן זה לא 'תחביב מוזר' כל כך), ולכן הייתי מכנה זאת כהרגל מרגיע אך אין בו את הפונקציה "המעברית". סביר שהוא פיתח את זה כאשר בהיותו צעיר יותר נרדם בזרותייך או ליטף אותך, גילה עיניין בשערות ידייך מבלי משים, ועם הזמן זה הלך והתקבע.
הגמילה, כמו כל גמילה, עשוייה להיות לא קלה ורצופה במאבק עיקש....כשהוא עושה זאת נסי לצרף אליכם חפץ מעברי פוטציאלי (נגיד פרוותי ונעים במידה דומה) שישב יחד אתכם ויתכן כי מתוך כמה אפשרויות בנך יצליח לבחור בו כתחליף ראוי (לרוב לא ניתן להציע לילדים חפץ מעבר - הם בוחרים בו בעצמם, לעיתים מדובר בחפץ מפתיע ובלתי אטרקטיבי בעיני המתבונן...). ניתן לנסות גם לייצור משהו משותף שיהווה תחליף: בין אם מדובר ביצירה קונקרטית (חפץ שתעשו יחד, תוך כדי השקעה משותפת), ובין אם פעילות מרגיעה משותפת לשניכם (קשורה במגע, שירה, הרפייה וכו') שתוכל להיות בעלת ערך מרגיע ומנחם.
בהצלחה
מיכל
(ותודה על המחמאות - זה חשוב לנו לדעת שיש קוראים שנהנים...)