אוביקט מעבר

את המושג "אובייקט מעבר" טבע הפסיכואנליטיקאי האנגלי הידוע וויניקוט לפני למעלה מחמישים שנה. בשנים האחרונות המושג נהפך שגור בפי כל, אם כי לא כולם מודעים להסבר הכרוך בו.
וינוקוט צפה בתינוקות ושם לב לנטייתם של חלק מהם למצוא, לרוב באקראי, חפץ כלשהו בסביבתם (שמיכה, דובי, קווצת שיער וכיוב') אותו הם מלטפים, ואשר עם הזמן הופך להיות לדפוס בעזרתו הם מרגיעים את עצמם. כמי שצמח על ברכי הפסיכולוגיה הדינמית נתן וויניקוט להתנהגות זו פרשנות מעמיקה, אך ניתן כמובן לראות בהתנהגות זו התנהגות נלמדת ההופכת להרגל, ובמקרה זה להרגל מרגיע.
ויניקוט הדגיש שתי נקודות:
אובייקט מעבר "אמיתי" יווצר על ידי התינוק, ללא עזרה מכוונת מצד המבוגרים. כמו כן הוא הדגיש את העובדה כי אף על פי שתופעה זו נורמלית לחלוטין אין פירוש הדבר שמשהו לקוי אצל תינוק שאינו מפתח הרגל שכזה.
מבחינה מעשית יש לחפץ שכזה יתרון שהוא גם החיסרון: נוח מאוד שיש לתינוק או לפעוט חפץ שיכול לעבור איתו ממקום למקום ולנסוך בו רוגע, אך באותה מידה עלול חתינוק ליצור תלות מגבילה בחפץ שלא תמיד בהכרח יימצא עימו.
לפיכך... לשיקולך.
בברכה, דפנה.