בן שנה וחצי מכה. מה עושים?

את חשה היטב שהתנהגותו של בנך אינה ראויה, שאת חייבת להפסיקה, ושיש בעיה בעובדה שהוא מצחקק בפרצופך בזמן שאת מנסה לאסור זאת עליו.
התנהגות כמו זו של בנך רווחת בקרב משפחות רבות. עם זאת שכיחות התופעה אינה הוכחה שזה בסדר, או שזה שלב התפתחותי הכרחי ביחסים שבין פעוטות להוריהם.
אני נוטה להאמין שברובם ככולם של המקרים הדבר מרמז על איזשהו קושי בבניית הסמכות ההורית של זוג ההורים הצעיר מול ילדם, וקושי של ההורים בהצבת גבולות יעילה.

מובן שעל פי המעט שכתבת אין מקום לנתח מה הסיבות לכך שבנך מכה אותך, אך לפחות ברור שאחת מהן היא התגובה הלא יעילה שלך: אני חוששת שאת, כמו הורים טובים (מדי?) אחרים, אינך מודעת לחסרונות ההסברים הארוכים בגיל זה. הסברים ניתפסים בטעות כשווי ערך להצבת גבולות - ולא כך היא. בגיל יותר מבוגר (לבטח בגיל ההתבגרות) הם בהחלט מרכיב תומך בהצבת הגבולות, אך בגיל הרך הם מיותרים ואפילו פוגמים בהעברת המסר ועשויים להתפרש כאי הצבת גבולות וכחולשה הורית (ואני מניחה שבעלך הצליח משום שהיה תקיף עם בנכם, ולא בשל ההסבר).

בגיל שנה וחצי תינוקך צריך לשמוע מילה אחת בלבד כשהוא מעז להרים עלייך יד: ל א !!!
ותו לא. שום הסברים. מלל מינימלי. ורצוי שה"לא" ייאמר בטון חמור ביותר, שאינו משתמע לשתי פנים, בארשת פנים רצינית/זועפת קמעה, תוך התכופפות לגובהו של התינוק ויצירת קשר עין עימו. תוך כדי עלייך גם לתפוס בשתי ידיו, מספיק חזק כדי שלא יוכל להניען. ועלייך להמשיך ולאחוז בהן עד שאת רואה שהחיוך מאוזן לאוזן שהיה על פניו לפני כן נעלם, ועננה מסויימת מעיבה על פניו.
זו תהייה ההוכחה שהוא מתחיל להבין שהרמת יד על אימו הוא מעשה שלא יעשה. זה יהיה תחילתו של השינוי, אם כי יתכן ותצטרכי לעשות זאת עוד מספר פעמים (ואם תצליחי לתפוס את ידיו שניה ל פ נ י שהוא מתעתד להכות - עוד יותר טוב).

לא לכל הורה קל לנקוט בתגובה זו ואני מקווה שליבך האימהי הרחום יעמוד במשימה. ואם, משום מה, זו נשמעת לך תגובה חינוכית נוקשה מדי, זיכרי כי בשנים אלו ההורה מעצב את דמותו בעיני ילדו כהורה סמכותי, ואם הילד לא יפנים תפיסה זו בתקופה זו - יהיה על ההורה להתחיל לדאוג כיצד יתנהג ילד זה בגיל ההתבגרות.
בהצלחה, דפנה.