בת שנה וחודשיים ומכה

לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום
 
  • בת שנה וחודשיים ומכה
    yb
    19/04/2009

    ראיתי את תשובתך לאמא לבן השנה וחצי שמכה, ובכל זאת שואלת.
    בתי היא בת שנה וחודשיים והיא מכה לעיתים בכוונה, ולעיתים מתוך שמחה וחוסר הבנה לגבי האופן הראוי למגע.
    כשראיתי שמילים לא מספיקות ("לא מרביצים" בטון חמור ותוך החזקת הידיים), אני מזהירה אותה פעם או פעמיים ואחר כך שמה אותה בלול למשך דקה (על השעון). היא בוכה וכשאני מוציאה אותה מהלול אני מחזיקה אותה, אומרת לה "לא מרביצים לאמא- מלטפים את אמא", נותנת לה נשיקה ומורידה אותה. שתי שניות אחרי זה היא שוב מרביצה לי. למרות שאתמול, כשעשיתי את זה כמה וכמה פעמים (6-7) היא בסוף ליטפה.
    העניין הוא כזה:
    א. לא תמיד יש לי כוח ורצון (עייפה מדי או אוהבת מדי-רק הגעתי הביתה והתגעגעתי נורא - כדי להיות מחמירת פנים) או יכולת (היא על הכסא באוטו, אנחנו במקום בלי לול וכד') לעשות את הסצנה הזו.
    ב. כשהיינו אצל אמא שלי, והיא הרביצה לי, החזקתי לה את הידיים והיא התחילה לבכות אז בעלי אמר לי שמדובר בענישה פיזית והוא לא מסכים לה. אצלו הוא מסתפק בדיבור חמור.
    ג. כיוון שהיא לא יכולה להבחין עדיין בין מכה כואבת למכה סתם, אני נוטה להחמיר כבר כשאני רואה את התנועה של המכה, גם אם היא לא כואבת כלל, כדי להוקיע אותה. רוב הפעמים היא עושה תנועות של הכאה כשהיא נורא שמחה ורוצה לגעת בנו, ולא מבינה שמדובר במכות, ואכן בחצי מהפעמים זה באמת לא כואב.
    ד. יש פעמים אחרי שאני מענישה אותה שאני רק מסתכלת בה במבט חמור ושואלת "את מרביצה לאמא?!" ואז היא מיד עוברת ללטיפה, ואם לא אז אני שמה אותה בלול.
    ה. הרבה פעמים במהלך החינוך שלה, ראיתי שאם יש לי משהו שאני אומרת הרבה מדי פעמים, כנראה שאני פועלת לא יעיל ומנסה לחשוב על פתרון אחר. חשבתי גם מאיפה היא למדה להכות, וזה בגלל שאנו טופחים לה בחיבה (באמת בחיבה, ולא כואב בכלל) על הטוסיק עם החיתול, על הבטן, ומשם היא למדה את התנועה אבל לא את העוצמה לה היא לא מודעת. מה עושים?
    ו. משהו אחר ולא קשור - אגב דברים שהבנתי שאנו עושים לא יעיל וניסיתי לחשוב על פתרון אחר ושואלת לעצתכן - הילדה החלה לחטט באף. כמובן שהוצאנו לה את האצבע מן האף ואומרים לה שזה פיחס ומגעיל ולא עושים את זה. אבל לא יעיל. אז חשבתי על פתרון אחר - בכל פעם שהיא מחטטת, אני לא כועסת, אלא אומרת לה: "אני רואה שזה מפריע לך" והולכת ומוצאת קיסם אוזניים כדי להוציא לה את מה שמפריע לה (גם לזה בעלי טוען שזו ענישה פיזית). לפעמים אין הרבה מה להוציא (סליחה על הגועל), והאמת, שלא יצא לי ממש לעשות את זה בשיטתיות. האם זה פתרון שנראה לכן סביר? מה עושים (זה באמת מגעיל, גם אם מדובר בתינוקת קטנה וחמודה)

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה
    בת שנה וחודשיים ומכה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • בהמשך לקודם

    yb
    19/04/2009

    לגבי החיטוט באף - אני משתמשת בקיסם כי היא ממש לא אוהבת את זה, מתעצבנת, בוכה ומנסה להתחמק עם הראש מזה. ולכן אני חושבת שאם אקשור לה את העובדה שכל פעם שאני רואה אותה מחטטת קורה לה משהו לא נעים, אולי זה יגרום לה להפסיק.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • שלום נועה,

    דפנה תייר
    19/04/2009

    רבים מן השיקולים שלך והמעשים שלך טובים וראויים, אך לצידם אחרים שאני נוטה לחלוק עליהם. אענה על פי שאלותייך:
    א. אנחנו בסך הכל בני אדם, וגם לנו יש את רגעי החולשה שלנו, שבהם איננו מצליחים לעמוד כראוי בתפקידים ההוריים שלנו. זה מובן ונורמלי. עם זאת עלינו להבין שכל פעם שכזו בה אנו מוותרים לעצמינו, אנו אולי מרוויחים כמה דקות של שקט אך אנו פוגמים בעיקביות הכל כך הכרחית לתהליך, ואנו נשלם על כך בהמשך בריבית ד'ריבית, ויותר מכך - ילדנו ישלם על כך. וזה לא הוגן כלפיו.
    ב. כבעלך, גם אני לא מאמינה בענישה פיזית. יותר מכך - אני לא מעודדת ענישה בכלל בגיל של ביתך ולכן אני כלל לא מתלהבת מענין השמתה בלול.
    אך אני כן מאמינה בתקיפות, ולעיתים בגיל הרך התקיפות הזו תבוא לידי ביטוי גם במחווה גופנית - כגון אחיזה מרסנת. זוהי אינה ענישה - זוהי הצבת גבולות הלכה למעשה: הפעוט חש וחווה על גופו את גבולות המותר והאסור. ההבדל בין זה לבין ענישה פיזית הוא תהומי. לפיכך - אני כן בעד תגובה זו ובכייה של ביתך הוא הוכחה חיובית לכך ש"האסימון נפל" והיא חווה את הצבת הגבולות.
    ג. כן הייתי ממליצה לעשות אבחנה בין מכה שמאחוריה כוונה "שלילית" לבין מכה שמקורה שמחה. את הראשונה יש למנוע לחלוטין, את השניה יש למתן ולווסת תוך הסבר רגוע.
    ד. ראי תשובה ב'.
    ה. צורת החשיבה שלך מצויינת. איני בטוחה לגבי המסקנה: טפיחה כמו שאת מתארת לא בהכרח מנביטה התנהגות תוקפנית.
    ו. התינוקת מחטטת באף משום שזה נעים לה ואולי משום שמשהו מפריע לה. זו זכותה המלאה. תפקידך ללמדה שלא לעשות זאת בחברה, כי כאלו הן נורמות ההתנהגות המקובלות. הסבר שכזה תוכלי לתת לה כשתתבגר קצת, ולבקש ממנה ללכת לחדרה או לשירותים אם ברצונה לחטט באף. לעת עתה הייתי מניחה לה (כן, כי היא תינוקת קטנה וחמודה) ומנסה בהסחת דעת כלשהי להפסיק את החיטוט. ובהתאם לדעתי עד כה - מוותרת לגמרי על התגובה של הקיסם - שהינה תגובה כוחנית לא הוגנת ואולי אף מסוכנת.
    לסיכום - היצמדי לחלקים החיוביים הרבים שבגישתך החינוכית וותרי על אלו הפחות חיוביים.
    בברכה, דפנה.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו