תוקפנות אצל ילדה בת שנתיים וחודשיים

אני מסכימה מאוד עם מרבית האבחנות שלך: מדובר בעיניין התפתחותי הקשור ביצירת נפרדות ועצמאות, אלו ניסיונות להשגת תשומת לב ורצון למשחק עם אחותה וגם איתך, השיער 'המגרה' כנראה תורם לעיניין ואולי יותר מכל התינוק הצעיר - אולי אם היא תחזור על ההתנהגות שלה שוב ושוב אימא תהיה חייבת להתפנות גם אליה....
בגדול אני חושבת שהגישה שלך נכונה, אולי הייתי מנסה להרחיקה לפסק-זמן בצורה משמעותית ועקבית יותר (את יכולה ליותר מכמה שניות בתנאי שאחרי דקה-שתיים את זו שחוזרת לפייס אותה ולא ממתינה עד שהיא תבוא בעצמה). אני לא חושבת שזה צפוי להעיב עליה בגן - הרי יהיה קשה מספיק גם בלי זה - אבל התקופה התוקפנית הזו אולי קשורה לחשש שלה מפני החוויה החדשה שבוודאי הכנתם אותה לקראתה (ואולי היא, בתת-מודע, חושבת משהו כמו - אם אהיה מאוד 'רעה' אולי אוכל להישאר עם אימא והתינוק בבית ??!...)
ולסיכום, בתור אימא ל 4 את בוודאי יודעת שאחד הדברים הכי קשים לביצוע, אבל גם הכי עוזרים לילדים לצלוח תקופות כאלה, זה אם מצליחים להקדיש זמן נפרד לכל אחד מהם....ושווה לנסות לייצור זמנים כאלה כי בתוך כל הטירוף הזה, משחק רגוע עם אחד מהם הוא גם רגע התגמול בשבילך...
בהצלחה
(ואת מוזמנת להמשיך לעדכן איך היא משתלבת בגן!)
מיכל

ביומיים האחרונים חל שיפור בהתנהגות הילדה, וביטויי התוקפנות ירדו.
היום היא בילתה את יומה השני בגן יחד אתי, ונהנתה מאד. היא ממש להוטה ללכת לגן, ומספרת בבית על הגן בהתלהבות (היא עוד לא יודעת שהיא הולכת להשאר שם בלעדי...)

מחר יהיה רגע האמת, שכן בכוונתי להפרד ממנה לחצי שעה... רגע האמת הינו יותר שלי מאשר שלה, שכן לאור אכזבות עם ילדי הבוגרים בגנים בגילאים אלו, קשה לי קצת לתת אמון... לדעתי, יש בעיה מערכתית בכל הטיפול בעניין הפיקוח על הנעשה בגנים בגילאים אלה. גני הפעוטות מצריכים מעקב וביקורת הדוקים הרבה יותר מאשר גני העיריה, בעוד שבפועל אין שום פיקוח.

תודה על העזרה.
אמשיך לעדכן.