זהירות

הנושא שאת מעלה הוא נושא חשוב ביותר. הורים רבים מוטרדים בגינו.
אנסה להתייחס, בקצרה, בתשובתי למספר נקודות:
* למרות חששותיהם של הורים מ"זרים" יש לדעת שרוב המעשים הפוגעניים כלפי ילדים נעשים לא ע"י זרים כי אם ע"י אנשים מוכרים הקרובים לילד, לא פעם ע"י בני משפחתו שלו! לפיכך ההזהרה מפני זרים לא תעזור במקרים אלו.
* עד גיל בוגר למדי (לפחות עד הכניסה לביה"ס) הילד אמור להיות בהשגחת מבוגר אחראי. מכאן, שאין חשש רב שיפול לידיים זרות. דווקא ילדים בוגרים יותר, אשר אינם נמצאים בהשגחה עלולים ללכת שבי אחר פיתוייו של זר כלשהו.
*מדהים לגלות כל פעם מחדש, שלמרות ההזהרות וההטפות, גם ילדים בוגרים (אפילו סביב גיל 10) לוקים בשיקול דעתם ומקבלים החלטות מוטעות ומסוכנות. המסקנה: יש לסמוך, אך רק באופן מסוייג , על הילד שידע להמנע מסכנות.
* ולסיכום: כדאי להתחיל ללמד את הילד כללי התנהגות שיוכלו למנוע את הסכנות סביב גיל 5. יותר מאשר להזהירם מפני זרים יש להזהירם מפני התנהגויות שאינן מותרות, שעשויות להגיע גם מאדם המוכר להם. יש להבהיר שגם הזר וגם המוכר עשויים להיות נחמדים או רעים, ולא תמיד קל להבחין מי הוא מה (לצערינו ל"רעים" אין קרניים על הראש...).
יש ללמדם שעליהם תמיד לפנות לעזרת מבוגר אחראי ואיכפתי (לרוב זהו הורה) ושתמיד ניתן לעזור להם. יש ללמדם לא לשמור סוד אפל שכזה ושאל להם לפחד מאיומיהם של אותם אנשים שליליים.
נושאים אלו הינם גם חלק מתוכניות הלימודים בגנים הממלכתיים.
על מנת שלא לטעת חרדות מיותרות, את כל ההדרכה הזו יש לעשות ב"מנות קטנות", באופן עינייני מבלי להוסיף דרמות מיותרות, בהתאם לאופיו ולהבנתו של הילד.
בברכה, דפנה.

תודה רבה לך על התשובה המקיפה, עזרת לי מאוד ( :