טיטול

שלום רחל,
תחילה ברכותיי על ההחלטה לגמול את בתך! מדובר בשלב משמעותי חשוב עבור בתך לקראת גיבוש עצמאותה ולקראת היכולת שלה להסתמך על עצמה ולחוש קומפטנטית.
מהתיאור שלך נראה לי שאלו הם חבלי הלידה הראשונים של התהליך: בימים הראשונים בתך התלהבה מהעיניין,השקיעה מאמץ ואנרגיה על מנת לשלוט, ואכן הצליחה לא לפספס, אבל חלפו יומיים, היא "קלטה" שמדובר בדרישה קבועה ועל כן מופיעות תגובות של חשש ולחץ. מצד אחד היא רוצה לנסות ולהצליח (ולכן כן רוצה לשבת בשירותים), ומאידך חוששת להיכשל (וכשלא מגיע הפיפי מייד קמה ונלחצת, צריכה תמיכה וקרבה).
אני מציעה להיות סבלניים מאוד בתקופה הזו מתוך הבנה שמדובר בתהליך שאורך זמן, הפיספוסים הם בלתי נמנעים ונדרש זמן-מה טרם ההכרזה שהיא 'נגמלה'. זה נכון שישנם ילדים שקולטים את העיניין במהירות רבה, אך במרבית המקרים נדרשת תקופה ממושכת של "אימון".
לא תארת את יכולותיה ההתפתחותיות, אך בהנחה שהיא כבר בשלה ומוכנה, אני מציעה לנסות להתמיד ולא להציע את האפשרות לחזור לטיטולים. עודדי אותה ככול שניתן, שבחי על הצלחות ונחמי אותה בעת כישלון. עלייך להיות מוכנה לתקופת פיספוסים ולהציע לה לעשות כל חצי שעה לערך. כדאי להכין את התנאים הנדרשים לכך, בבית (שטיחים וכו') ומבחינת הפניות שלך לעיניין. חשוב מאוד גם לשתף את הגננת במידה והיא נמצאת במסגרת חינוכית.
חשוב מאוד לדבר איתה על התהליך: על הציפיות ממנה להצליח, על העובדה שהיא גדולה ואתם סומכים עליה בעיניין ועל כך שאתם תעזרו לה כשהיא שוכחת כי זה דיי קשה לזכור.....
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו העוסקים בנושא (יש הרבה!) ואשמח לשמוע עידכונים....
בהצלחה,
מיכל