נרתע מאסלה

שלום ענבל,
בתהליך החינוך לניקיון ישנם ילדים שעושים הפרדה בין היכולת להשתין באסלה או בסיר לבין היכולת לעשות קקי. לעיתים זה קשור במידת יכולתם להיפרד מהקקי שלעיתים נתפס כחלק "יקר" יותר של הגוף או בגלל התחושה הגופנית החדשה הנלווית לכך. הפתרון של עשיית הצרכים בטיטול בתור שלב ביניים הוא תוצר (לוואי) של השימוש בטיטולים חד-פעמיים, מעיין נוחות להימנע מהקונפליקט עם הילדים. הם הולכים כל היום עם תחתונים וניגשים עצמאית לשירותים לשם פיפי, אבל בשביל קקי מבקשים טיטול, זה פחות מלכלך ולא דורש מאמץ: עושים, מנקים וזורקים.
כדאי שבנך יצליח להיפרד גם מהנוהג הזה, עלייך לחדש בעצם את תהליך הגמילה, על כל המשמעויות של עידוד, תמיכה, ליווי, שידול וגם של פיספוסים ותקלות. לפי התיאור שלך אני לא חושבת שישנה כאן בעיה פיסית, כי הרי לא מדובר בקושי באקט עצמו, אלא רק במיקום שלו: עליו ללמוד מהו המקום המתאים לעשות את צרכיו, ולשם כך עלייך ללמוד אותו ולעודד אותו לזה. מדובר בשלב המלווה אצל בקושי רגשי ועם זה עליו להתמודד בעזרתכם.
אני מסכימה לחלוטין עם החשש שהולדת אחותו תרמה לקושי: לעיתים כדאי לדחות התמודדויות נוספות בתקופה כזו עד להסתגלות למצב החדש. איך הוא מגיב אליה כיום? מה היו סימני הרגרסיה ואיזה מהם חלפו? מה קורה בגן מבחינת עשיית הצרכים ובתחומי התפתחות אחרים?
אני מזימינה אותך לעיין בדיונים קודמים בפורום שלנו שעוסקים בנושא החינוך לניקיון.
בהצלחה,
מיכל