מה עושים עם ילד שמפחד?

שלום מיכל
את מתארת מגוון של סיטואציות אליהן בנך מגיב, אכן כולן עשויות לעורר פחד, אך לא כתבת כיצד הוא מגיב כשזה קורה: האם בבכי ובחוסר אונים? האם מצליח למצוא פתרון יעיל ולהתמודד בעצמו? האם מודע לפחד הזה ויכול לדבר עליו, למשל להגיד: "אני לא רוצה ללכת לשם כי יש שם כלב שאני מפחד ממנו"? איך הוא מגיב כשאתם משקפים לו את הפחד הזה? וגם: האם תמיד היה ילד רגיש ומבוהל, נוטה לחרדה? (למי הוא דומה?)
אומנם גיל 4 מאופיין במגוון פחדים שמתעוררים, אך לרוב מדובר בדברים דימיוניים יותר כמו מפלצות או חושך. התיאורים שלך יותר מאפיינים נטייה לחרדה, ואף לחרדה ספציפית (מכונה לעיתים 'פוביה') וזה קצת שונה, וגם ההתמודדות הטיפולית עם זה שונה. על מנת להחליט האם מדובר במצב שדורש טיפול מקצועי נסי לחשוב האם התפקוד שלו נפגע בגלל זה, כלומר, יש הרבה אנשים שמפחדים מכלבים, אבל לא עבור כולם מדובר בפחד שמגביל תפקוד שיגרתי. אם הפחדים שאת מתארת מגבילים את חיי היומיום שלו, גורמים לו להימנע מהתנסויות שחשובות להתפתחותו (למשל, היכולת לשחק במשחק עצמאי, מרוחק מהאם היא יכולת חשובה!), הרי שמומלץ מאוד לפנות לקבלת עזרה מקצועית.
ולצד הפנייה לטיפול, לשם הרחבת היכולת שלך לסייע לו אני ממליצה על הספר של חיים עומר ואלי ליבוביץ 'פחדים של ילדים' הוצ' ספרים, 2007. אומנם מרבית הדוגמאות מתייחסות לילדים גדולים יותר, אבל עדיין ניתן להסתייע בו.
אוכל להפנות אותך לגורם טיפולי מתאים באיזור מגורייך.
בהצלחה,
מיכל