גמילה מחיתולים - לא רוצה תגמול

שלום דניאלה,
אומנם לא תארת את היחסים בין ילדייך, אך התיאור שלך מעורר השערה לגבי מורכבות היחסים ביניהם ולגבי תחרות....
בנך הבכור זכה עד כה לשבחים, לפרסים ולעידוד במגוון תחומים בהם 'התבגר' - הכנת עוגיות, שינה ועוד, ו'רק' תחום עשיית הצרכים נותר ללא "התבגרות": הוא הסתפק בלשבת עם הטיטול על הסיר - שזה שלב לגיטימי וחשוב בתהליך, אך הוא לא טרח להתקדם ממנו ואתם קיבלתם את זה ולא עימתתם אותו עם הקושי להתגבר על המכשול. ואז באה אחותו הצעירה והעזה (!...) לשבור את הסטטוס-קוו שהוא (ואתם) יצרתם....היא, הקטנטונת, העזה לחצות את מחסום הטיטול, ועוד העזה לקבל על זה פרס...עכשיו יש התמודדות הרבה יותר מסובכת: עליו להמשיך לשמור על המעמד שלו, תוך יציאה מהפלונטר הזה...אני מניחה שהדרך שלו היא ניסיונות לא יעילים להתעלם מכל נושא הגמילה ולדחוק אותו הצידה: אין פרסים, אין סיר ואין סיר הסירים...מבחינתו אין כאן שום עיניין של גמילה ואם במקרה יוצא באמבטיה אז יש מייד לטשטש את העקבות....אני לא בטוחה שהוא 'אוהב' לראות את אחותו עושה בסיר, אני חושבת שהוא יותר "לוטש" אליה עיניים, מבועת מהאפשרות שגם הוא יאלץ לעשות את זה ובעיקר נבוך מאוד...
אני חושבת שנדרשת כאן הרבה מאוד הכוונה ותיווך שלכם על מנת לסייע לו בתהליך הגמילה ועל מנת להעניק לו תחושה של קומפטנטיות ושל הצלחה, גם לשם ההתמודדות שלו-עצמו וגם לשם ההתמודדות עם אחותו. זה רק שלב קטן בדרכם המשותפת כאחים קרובי-גיל בה יאלצו להתמודד עם תחרות ועם השאלה "מי מצליח קודם"....
מאוד חשוב לא לדחות את ההתמודדות הזאת: ילדים שמתעלמים מעשיית הצרכים נוטים "להסתבך" עם זה ואז תהליך הגמילה נתקע והופך מסובך יותר ויותר....
בהצלחה,
מיכל

היות ולא הצלחתי לצרף תגובה אני מצרפת אותה בקובץ תמונה

תודה רבה מיכל
לגבי היחסים במשפחה בני בן ה-שנתיים ועשרה חודשים קשור מאוד לאביו, אני מניחה שהדבר התחיל כאשר הייתי בהריון עם ביתי, ההריון היה מורכב ולא יכולתי להרים אותון או לשחק איתו הרבה מחוץ לבית. לאחר שנולדה אחותו הקטנה (כשהיה בן שנה וחודשיים) המשיך להיות קשור יותר לאביו. בתקופה הראשונה לאחר שנולדה היא בכתה המון עקב רגישות לחלב שאובחנה רק לאחר מספר חודשים, בתקופה זו החזקתי אותה המון על הידיים.
כיום אני מקדישה לו הרבה זמן ובשעות הערב אני עושה אמבטיה לשניהם יחד אנחנו שרים ומשחקים יחד, לאחר האמבטיה היתי הקטנה אוכלת והולכת מיד לישון ואני יושבת איתו ומקריאה לו מספר סיפורים. עדיין שי דברים מסויימים שהוא מתעקש ואומר אני רוצה שאבא יעשה כך וכך..
היחסים בין שני ילדי, ביתי מעריצה של אחיה הגדול, היא מחקה כל דבר שהוא עושה, הוא מנסה להסביר לה וללמד אותו לדבר ולעשות דברים שונים. לעיתים הוא גם מחקה אותה במילים מצחיקות שהיא אומרת. כל צעצוע שהיא מחזיקה ביד הוא רוצה גם אם יש לו ביד בדיוק אותו הדבר הוא רוצה את שלה וחוטף לה, היא בוכה ונרגעת די מהר. הוא מאוד אוהב ללמד אותה ובעיקר לומר לה אסור לך.. את קטנה , אני גדול מותר לי כוס מזכוכית וכו,
הם באותו גן בכיתות שונות שמתאחדת לחצי שעה החל מארבע. כשהוא פוגש אותה היא צוחקת מהתרגשות וגם הוא שמח אך בדרך כלל מחבק אותה חזק מידי עד שהיא נופלת.
אז הוא קצת מחייך לעצמו...
לעומת זאת הוא מאוד מאוד דואג לה , לפני מספר שבועות היא נכוותה קלות בידה, הוא היה מאוד מאוד מודאג וסיפר לכל אחד שפגש בגן או במשפחה מה קרה לאחותו, וכל הזמן שאל אותה אם זה כואב לה ואם היא רוצה שהוא ימרח לה משפחה ויתן לה תרופה כדי שזה יעבור לה.
אני חושבת שאכן כמו ששיערת היחסים ביניהם די מורכבים
בנוגע לשאלתי הקודמת לגבי הגמילה, האם לאור היחסים ביניהם עדיף לי לנסות לקדם את הגמילה שלו ללא מעורבות של אחותו, ממש להגדיר שהוא גדול והוא יהיה בלי חיתולים. אני חוששת שאן היא תהיה עם חיתולים הוא ירצה להיות כמוה ולעומת זאת כשהיא תראה שהוא בלי חיתול גם היא תרצה להיות בלי.
האם יהיה הגיוני לנסות לגמול את שניהם יחד ? אפילו אם בסופו של דבר היא תחזור לחיתולים.
היא יושבת יציב מסוגלת לומר פיפי ולעשות פיפי בסיר,, יכול להיות שהיא כבר מוכנה לנסיון כזה?
אני מקווה שאני והתנהגותנו איתם לא גורמות לנזק לקשר ביניהם
מאוד אודה לך אם תוכלי לייעץ לי בקשר להתנהגותנו איתם ובקשר לתהליך גמילה המומלץ במקרה כזה
תודה ושוב תודה

מבלי להכירכם יותר לעומק, קשה לי לייעץ לכם האם נכון יהיה לעשות תהליך גמילה משותף לשני הילדים. אומנם, ישנה אפשרות (חיוביות ואופטימית) שהם יעודדו האחד את השניה, ידרבנו זה או זו וכך תצליחי להרוויח תוך פרק זמן קצר שני ילדים יבשים אשר מרוצים מההישג שלהם. התסריט הפחות וורוד עשוי ליצור תחרות קשה ומתסכלת, קנאה ותסכול ובסופו עבור שניהם יהיה זה תהליך שלא יושלם כהלכה ויהיו בו 'פינות' בלתי פתרות....ואיפה המציאות? בוודאי איפהשהוא באמצע.....
כאשר מדובר בילדים קרובי-גיל ישנם הרבה נקודות וצמתים בהן עולה השאלה האם ליצור "תאומות" ביניהם או לתת לכל אחד את הקצב וההזדמנות שלו. זה נכון למשל לגבי חוגים (האם לשלוח את שניהם ללמוד נגינה על אותו כלי?!), חברים (האם חבר בא לאחד מהם או לשניהם?) ועוד ועוד. אני חושבת שתצטרכו לקבל את ההחלטה על פי ההיכרות עם הכוחות של כל אחד מהם ועם מידת היכולת והפנאי שלכם לעמוד בליווי של התקופה הזו. בכל מקרה חשוב ללוות את התהליך בהרבה מילים והסברים ולנסות להימנע מהשוואות או מיצירת תחרות הנוספות על זו הקיימת ממילא.
בהצלחה,
מיכל