עימותים עם ילדה בת 2.3

ביתי בת 2.3 , מדברת, מבינה היטב את מה שנאמרה לה,ובכלל מבחינה התפתחותית היא בהחלט מעל הממוצע.
בחודשים האחרונים החלה תופעה שמוציאה אותנו משלוותנו - עימותים סביב הלבשת הילדה ,כל פעם שצריך להחליף בגדים זה תהליך מייגע , מסרבת להתלבש, טוענת שרוצה להתלבש לבד, ואני מניחה לה , אך רוב הפעמים היא פשוט לוקחת את הבגד ומתרוצצת עימו ברחבי הבית, ההתנהגות הזו היא בברור כדי לבחון אותי , אם אני מלבישה בכוח (אני לא אוהבת לעשות זאת) , אז היא תבכה ארוכות עד שנוריד את הבגד , בד"כ אח"כ היא מסכימה לשים לבד (כמובן עם קצת עזרה) או שמבקשת לא אמא, שאבא ישים לה וכיוב, מאחר וזה מתיש אני פשוט כבר מאבדת את הסבלנות, ואני משתמשת בשיטה שאני לא אוהבת , ואני לא בטוחה שכדאי להשתמש בה ואם היא מבינה את ההגיון- נניח בהלבשת הבוקר כשמתחיל הטירטור, אני מודיעה לה שאם היא לא מוכנה להתלבש, אז אין בעיה אני הולכת להתלבש בעצמי , ואני מתכוונת ללכת לעבודה, ואם היא מסכימה להתלבש שתודיע לי, רק שאני ממש כבר עם בגדים והתיק עלי היא קוראת לי שאלביש אותה. או למשל בהלבשה לאחר המקלחת - היא מתחילה להתרוצץ בחדר , אני אומרת לה שאני מבינה שהיא לא מעוניינת להתלבש, אז אני יוצאת מהחדר ואומרת לה שאחזור כשהיא תהיה מעוניינת - ברב המקרים זה עוזר, אבל כל הסיפור הוא מתיש, מייגע ומוציא אותי מששלוותי- בכל הענינים האחרים הכל פחות או יותר נורמלי לגילה , אין ביננינו עימותים , להפך היא מתנהגת בצורה בוגרת, שוררת ביננו אהבה מופלאה, מצד שני יש חיכוחים עם אבא, אבל ברור לי שפה זה הקונטרה נגדו, כי כשאני לא נמצאת, אז הם מסתדרים יופי.
היא עדיין אל גמולה- אני לא לוחצת , התחלנו תהליך , מידי פעם היא מסכימה לשבת על הסיר, או השירותים, לא תמיד יוצא לה , אבל, אני לא מלחיצה אותה.
יש לציין שאני משחקת איתה המון- אנחנו עושות יצירות יחד , מכינות אוכל יחד ואני נותת לה להשתתף בהכנה, כל הזמן המסר הוא שאני סומכת עליה , ואני גם לא נרתעת מזה שהיא תלכלך או תעשה בלגן (זה גם מוכיח את עצמו היא מאוד אחראית ומסודרת).
מה לעשות , האם זה טבעי?