משחק הנשיכות

שלום שרון,
אני תוהה האם בפנייה שלך בעצם התכוונת לכתוב "נותן לי מכה על היד!!!!" וכוונתי היא שזה אולי יותר מתאים כאן....
ועכשיו ברצינות: צריך להפריד בין תוקפנות שפעוטות מפנים כלפי אחרים - הנשיכות והמכות שבנך מפנה אלייך ואל אביו, לבין תוקפנות שמפנה כלפי עצמו: נושך או מכה את עצמו (ולזה נלווה גם הטחת הראש בקיר או ברצפה למשל, מריטת שיער ועוד). שני הדפוסים כמובן בלתי רצויים, אבל השני קצת יותר מדאיג.
בגלל הקושי לשלוט בדחפים ולשאת תסכול, ובגלל יכולות מילוליות מוגבלות, פעוטת נוטים לבטא את רגשותיהם ורצונותיהם דרך תוקפנות. בגלל זה הם דוחפים האחד את השני, חוטפים מבלי להשתהות וכדומה. התפקיד של ההורה הוא כמובן לסייע להם להתמודד עם התוקפנות הבלתי מווסתת הזאת ולהעביר את ההתנהגות למילים, לבטא בדרך אחרת, מתאימה יותר את כוונותיהם, רצונותיהם, מחשבותיהם ועוד. זה נכון גם לגבי נשיכות ומכות שפעוטות מפנים האחד כלפי השני וכמובן כלפי ההורים. ובגלל שמדובר בחינוך זהו תהליך ממושך שעשוי לארוך זמן, דרך התנסויות חוזרות והסברים חוזרים ונשנים, עד שההתנהגות מופנמית. על ען מאוד חשוב להמשיך ולהגיד לו שאסור, להיות מאוד ברורים ותקיפים בעיניין, עיקביים ונחרצים (ועל כן סימני הקריאה....). אני לא חושבת שצריך להתעלם אלא להתייחס בהסבר קצר וברור בכל פעם. זה קצת מוקדם לדבר על עונשים ממש בשלב הזה, אבל אולי הרחקה לכמה רגעים תוכל לעזור.
ולגבי העובדה שנושך או מכה את עצמו : כאמור, זוהי התנהגות יותר מדאיגה ופחות נורמטיבית, משקפת קושי משמעותי יותר בוויסות הריגשי ועשויה להצביע על מצוקה רגשית. לפיכך, אם להרגשתך מדובר בהתנהגות שחוזרת על עצמה, דפוסים בהם בנך נוקט בכל פעם שהוא כועס/מאוכזב/פגוע וכדומה, מומלץ לפנות להתייעצות מקצועית.
בהצלחה,
מיכל