לא מחייכת למטפלת

באופן כללי, עלייך לדאוג כאשר הרגליה של בתך משתנים לפתע-נוטה לבכות, מצבי רוח לא מוסברים, משנה את הרגלי האכילה והשינה שלה, לא משחקת בבית כהרגלה.

חשוב לזכור כי המפגש עם המטפלת בבוקר מסמל את הפרידה ממך ומדובר ברגע מתוח. האם למרות שאינה מחייכת היא נפרדת בקלות יחסית או שמא מפגינה מצוקה גדולה סביב הפרידה? את מתארת כי בתך מסובבת את ראשה כאשר המטפלת מדברת אליה-האם את סבורה שטון הדיבור של המטפלת אינו נעים?קולני מדיי?מציף מדי? האם הבעות פניה /מידת הקרבה שלה אינן נעימות/מותאמות? מה עושה המטפלת כאשר בתך מגיבה כך-משדלת אותה להתייחס אליה חזרה בכוח? או שמא מניחה לה לנפשה ואינה נעלבת/נבהלת מתגובת בתך? האם באופן כללי מדובר באישה רגישה ואמפתית? כיצד מגיבים אליה שאר התינוקות?
אם להרגשתך לא נוצרה עדיין התקשרות בטוחה בין בתך לבין המטפלת, הייתי מנסה לברר זאת באמצעות התעניינות יומיומית שלך מול המטפלת, בסדר היום של בתך במשפחתון-כיצד שחקה היום, כיצד אכלה, איך הגיבה לטיול היומי (בעגלול, אם יש כזה), מה העדפותיה וכו'..אם המטפלת תוכל לספק לך תשובות שמעידות על כך שהיא מכירה את הרגליה והעדפותיה של בתך, סימן שהיא בכל זאת רגישה אליה ומכוונת אליה ויקח עוד קצת זמן על מנת שגם תחייך אליה. תשובות כלליות מעלות חשד לכיוון של חוסר התכווננות, ואז האינטואיציה שלך אכן תקבל אישור.

בהצלחה!
אודט

הי ,
אני אמא צעירה לתינוק בן שנה (ילד ראשון), כל זאת אני מספרת על מנת לא להראות יומרנית מדי. אומרים לנו , לאמהות צעירות שאין לנו ניסיון ולכן איך אני יכולה לדעת. ואני אומרת שאני לא צריכה הרבה ניסיון , על מנת להרגיש שמשהו לא טוב לילד שלי!!!!!
ועכשיו לגבי מה שאת מתארת. הייתה לנו מטפלת עד לא מזמן, אך נאלצנו עקב פיטוריי לשחרר אותה. אני מאוד נקשרתי אליה וגם בני. יום אחד היא נסעה לכמעט חודש, עקב סיבה רפואית ובינתיים הייתה אצלנו אישה אחרת. אחרי חודש היא חזרה. חששתי מהמפגש שלה עם בני, היות ולא הייתה חודש, והייתי בטוחה כי שכח אותה (באותו זמן הוא היה בן 7 חודשים). הייתי בטוחה שזה לא יעבור בלי בכי שלי של בני ושל המטפלת. אבל להפתעתי הגדולה, הוא קיבל אותה בחיוכים מאוזן לאוזן והושיט אליה את הידיים. כולנו היינו בהלם, היות וזה ילד שלא הולך בכלל לאנשים, אפילו לאמא שלי הוא לא רוצה ללכת , אם לא ראה אותה שבוע.
הילדה שלך כבר חודשיים מכירה את המטפלת ולדעתי זה הרבה זמן על מנת להתרגל אליה.
לעניות הדעתי, אם הילדה ,שרואה את המטפלת חודשיים יום יום, לא רוצה להסתכל אליה בבוקר ובורחת לחיכה של אמא בערב, ולא מוכנה להסתכל על המטפלת , לי זה היה אומר ש: או שהמטפלת נמצאת בגן/ משפחתון אך לא מתייחסת בכלל לילדה או שמתייחסת בקור וחוסר הכפתיות ואפילו בחוסר עדינות לילדה. אולי כדאי לך לעשות להם שם ביקורי פתע בגן. או לבוא ולהסתכל מהצד שהמטפלת לא תראה אותך או להתקשר ודרך הטלפון לשמוע את האווירה בגן (אם שומעים ברקע הרבה ילדים בוכים או צעקות של המטפלת). את אמא ואשה וחייבות להיות לך אינטואיציות חזקות. תדברי עם הורים אחרים ותשאלי אותם על אם הילדים שלהם אוהבים את המטפלת.
ילדים בגיל 10 חודשים לא יודעים לדבר והם חייבים לבטא את עצמם בכל דרך אפשרית אחרת, דרך התנהגות או בכי או הפניית מבט מבן אדם שלא מרגישים נוח להסתכל עליו.
אין סיבה לא להאמין