תקשורת בין אחים

אתחיל במענה לשאלתך האחרונה:
אסור לך להתעלם מהתנהגות זו, בדיוק כפי שאסור להתעלם מהתנהגויות שליליות אחרות של ילדינו שאינן מקובלות עלינו.
בעיני התעלמות אינה דרך חינוך סבירה (למרות שיש לה חסידים לא מעטים בין אנשי המקצוע).
הנחתי היא שאלימות ביתך לא רק שלא תחלוף במקרה של התעלמות אלא אף תחמיר ותסלים, כשתוך פרק זמן לא רב אחיה, שיגדל, יתחיל להגיב גם הוא באלימות כלפיה.

ביתך, מן הסתם, סובלת לא מעט מאחיה התינוק שמפריע לה לשחק ונוגע במשחקיה. יתכן שהיא מקנאה אך יתכן גם שבצדק משום שהיא מרגישה שנעשה לה עוול בכך שאחיה מציק לה. האם את עושה די על מנת שהיא תוכל לשחק בשלווה מבלי להיות דרוכה כל הזמן מפני אחיה? האם את מונעת ממנו להתקרב אליה ולהפריע לה?

עם היד על הלב - לא מעט אמהות מאפשרות מצבים שכאלה משום שאז לתינוק מעניין והוא עסוק וקוסם להן הרעיון (ודי מובן למה...) שהאח הגדול יעסיק את הקטן. וכל עוד אפשר שמצב זה ימשך, גם אם הגדול מתחיל קצת לקטר, האמהות מניחות לזה ולא מתערבות. וכך, כשהגדול מיואש, מכיוון שאימו לא מרחיקה את התינוק - בלית ברירה הוא מכה או דוחף אותו.
וראה זה פלא: או אז מזדעקת האמא, וסוף סוף לוקחת אליה את התינוק המייבב (תוך שהיא, כמובן, מטיפה מוסר לגדול). והילד הגדול לומד שזו השיטה להיפטר מהצקות התינוק, וגם אם זה עולה לו בעונש כלשהו - זו עדיין שיטה שמוכיחה עצמה כיעילה בעיניו!

מכאן ניתן להבין מהן המלצותי:
הרחיקי את בנך מביתך בשעה שהיא משחקת ולא מעוניינת בנוכחותו.
אם הם משחקים יחד - היי שם והשגיחי עליהם על מנת למנוע תקריות.
היי הוגנת בהשגיחך עליהם וברגע שהוא מתקרב אליה מדי או מציק לה (ובוודאי התייחסי לכך כשהיא מתלוננת) - הרחיקי אותו במעוד מועד.
אם את מזהה שהיא עומדת להגיב באלימות - התערבי מיידית: גשי אליה במהירות ועיצרי אותה (פיזית! לא במילים והסברים) מלבצע את זממה.

כל זה אמור להספיק על מנת לחולל שינוי. זוהי דוגמה להצבת גבולות טובה. ובהצבת גבולות שכזו - אין אפילו צורך להעניש (וכפי שאת נוכחת - אין גם טעם).
שבת שלום,
דפנה.