הסתגלות לגן ושינויי התנהגות

שלום נירית,
את מסיימת את פנייתך בשאלה מאוד רחבה: האם לנהוג בהתאם לצורך או בתקיפות.....ובכן, כמובן שהתשובה היא 'גם וגם', או 'לא זה ולא זה', או 'לפעמים ככה ולפעמים אחרת'....ובעיקר - אין לזה תשובה אחת...
השינויים שתארת בתגובות של בנך מאפיינים את הגיל שלו : הוא מנסה להתחיל לעמוד על עצמאותו ועל רצונותיו והעדפותיו והוא דורש היענות מיידית, מגיב בבכי ובעוצמה רגשית כאשר אינו מסופק. זה אולי קשור גם קצת לכניסה לגן ולשינוי המשמעותי בשגרת יומו (מחפש יותר היענות מכם כיוון שבגן נאלץ להתחלק בתשומת הלב עם אחרים), אבל זה גם קשור לשלב ההתפתחותי שלו. הוא הופך מתוסכל כאשר דרישותיו לא נענות ומגיב לזה, אבל זה חלק מההתבגרות הטבעית והתקינה שלו: הבנה שלא יוכל לקבל מייד בדיוק את מה שרוצה, וזוהי ההתחלה של שיעור חשוב ומרכזי בחיים - היכולת לדחות סיפוקים והיכולת לשאת תסכול.
את תארת אירועים שהתרחשו סביב אוכל: אני לא יודעת איך היו הרגלי האכילה שלו בעבר, אך יתכן שזה קורה לו סביב 'עיניין' שהוא מבין שהינו חשוב גם לכם (הרי לא תסרבו לדרישתו לאכול, נכון?...) או שזה קשור לעייפות בשעת הערב ואז נדמה שהוא לא באמת 'יודע' מה הוא רוצה וכל מה שתציעו לא טוב...
ברגעים כאלה מוטב לקחת פיקוד, להחליט בשבילו, וגם אם המשמעות היא לגרום לו מעט לבכות בטווח הקצר, המסר לטווח הארוך הוא ש'אימא יודעת מה טוב בשבילך כרגע ולכן אימא מחליטה', וגם, מכיון שסיטואציה בה הוא כל כך בוכה ולא יודע כבר מה הוא רוצה הינה סיטואציה כל כך מעוררת חרדה הרי שיש כאן מסר חשוב נוסף - 'אימא שומרת עליך מפני חווית חוסר האונים הקשה שאתה חווה עכשיו'. לצד זה, חשוב למצוא את הדברים בהם כן אפשר לתת לו להחליט כדי שיחווה תחושה של מסוגלות ויכולת השפעה על העולם, אך אתם תהיו אלה שיקבעו מתי ואיך זה יקרה. אני מניחה שכאשר החלטתם שכרגע אבא קם בלילה, ולא אימא, חשוב להישאר עיקביים בעיניין גם אם הוא קורא לך - כך הוא ילמד שגם אבא מסוגל להרגיע אותו וזה חשוב לשניהם.
בהצלחה רבה,
מיכל